ויקשה, מאי שנא:

בין: איסורי שתיית חמץ, שתיית דם ותרומה לגביהם נקבע שיעור האיסור בכזית.

לבין: איסורי שתיית יין בנזיר ושתיית מעשר שני מחוץ לירושלים לגביהם נקבע שיעור האיסור ברביעית.

וקשה מהו החילוק:

בין מצוות כזית מצה, שעל אף שהינו "עוסק במצווה אחרת" ופטור מאכילתה, מ"מ עולה לו בדיעבד קיום מצוות מצה באותה שעה.

לבין קריאת שמע שכל היכא שעסוק במצווה אחרת,  לא עולה לו קריאת שמע אפילו בדיעבד, וצריך לקרוא אח"כ שוב פעם?

 ויקשה מאי שנא:

בין מצוות הסיבה בארבע כוסות,  דבמקום ספיקא – אזלינן לחומרא ומחייבים בהסיבה בכל ארבעת הכוסות. ולא אמרינן, כי לאחר שהיסב בשתי כוסות ראשונות, לגבי שתי הכוסות השניות הדר לדוכתיה "ספיקא דרבנן לקולא" ויהיה פטור מלהסב בהן.

לבין מצוות קריאת המגילה דבמקום ספיקא אמנם מחייבים את האדם בקריאת  המגילה אבל רק ביום י"ד. ואילו לגבי קריאת יום ט"ו הדר לדוכתיה  הדין של "ספיקא דרבנן לקולא".

וקשה מיניה וביה – מאי שנא:

בין: המתפלל על אשתו המעוברת שתלד בן זכר שחשבינן לתפילתו כתפילת שווא.

זאת מהטעם שתפילה מעין זו היא תפילה לשינוי מציאות קיימת, ובלתי אפשרי רק ע"י נס ואין להתפלל על נס.

ובין: השומע קול צעקה מהעיר ומתפלל שלא יהי אלה בני ביתו דהוי תפילתו כתפילת שווא מהאי טעמא.

ובין: תפילה לברכת ריבוי על כריו לאחר שמדד, דהוי תפילת שוא, משום שאין ברכת כרי זו יכולה לחול לאחר מדידה.

לבין: הנכנס למוד את גורנו, שכל עוד לא מדד את הגורן, הרי זה מתפלל להקב"ה שישלח ברכה בגורנו, למרות שהיא ברכה ב"ריבוי כמותי" והוי בקשה לשינוי מציאות עשויה קיימת.

וקשה, מאי שנא: 

בין: מי ששימש עם אחת מנשיו וכסבור שהיא צרתה שבנו הנוצר מביאה זו חשבינן ליה כ"בני תמורה", המנויים על בני תשע מידות ורואים אותו כפגום רוחנית וקרינן ביה "המורדים והפושעים בי".

לבין: ראובן בן יעקב, שנוצר מביאה ראשונה של יעקב עם לאה, כאשר יעקב היה סבור שהוא משמש עם רחל ולא ידע שלבן החליף את רחל בלאה.  ופשיטא שראובן בן יעקב, שהנו משבטי י-ה, חלילה אינו בא בגדר "בני תמורה" ואינו בכלל "המורדים והפושעים בי".

וקשה, לדעת זקנים מבעלי התוספות, מאי שנא:

בין: מילת עשו, שיצחק דחה את מילתו גם לאחר חלוף הסכנה וזאת עד להיותו בן י"ג שנה.

לבין: שאר נימולי ישראל שלא נמולו ביום השמיני מחמת הסכנה, שבחלוף הסכנה חייב האב לקיים מצוות מילה ללא דיחוי.

וקשה, לדעת הרדב"ז, מאי שנא:

בין: סומא הפטור מקריאת "שנים מקרא ואחד תרגום", זאת אע"פ שיכול לצאת ע"י אחרים מצד 'שומע כעונה' משום "דלא מצינו דבר שיהיה פטור ע"י עצמו משום דלא שייך -ויתחייב ע"י אחרים."

לבין: חצי עבד וחצי בן חורין שחייב לצאת יד"ח מצוות תקיעת שופר על ידי אחרים.

אע"פ ש"לא שייך" לחלוטין שיוציא את עצמו בתקיעתו שלו.