איתא בשו"ע בהלכות כבוד אב ואם, סימן ר"מ סעיף ב', דאסור לקרא בשם אביו לא בחייו ולא במותו, אלא יאמר "אבא מארי".
וכן פסק בשו"ע בהלכות כבוד רבו ס' רמ"ב סעיף ט"ו דאסור לתלמיד לקרות לרבו בשמו, לא בחייו ולא במותו.
וברמ"א שם פסק דמותר יהיה לתלמיד לקרות בשם רבו ובלבד שיוסיף לו התואר "רבי מורי פלוני".
ברם, הש"ך שם במקום, בס"ק כ"ד, כתב שכל זה דווקא שלא בפניו, אבל בפניו אין להזכיר שמו כלל, בשום אופן, אלא יש לקרותו "רבי" בלבד.
והנה, ראה בפרשת ויחי, בראשית פרק מח פס' ט"ו-ט"ז, "וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹקים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק וגו'…הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ."
הרי לן להדיא כי יעקב אבינו קרא בשמו הפרטי של אביו יצחק.
וכן מצינו בסיפור אלדד ומידד מתנבאים במחנה שיהושע פנה למשה רבו ואמר לו "וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת משֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי משֶׁה כְּלָאֵם." (פרשת בהעלותך במדבר פרק י"א פס' כ"ח)
הרי לן שוב להדיא כי יהושע תלמיד משה קרא בשמו הפרטי של משה בפניו.
וקשה, מאי שנא:
בין: הדין הכללי לפיו בסתמא אסור לקרות בשמם הפרטי של אביו ורבו – אף שלא בפניהם, וכל שכן בפניהם.
לבין: מה דמצינו אצל יעקב אבינו, שקרא בשם אביו יצחק.
ולבין: מה דמצינו אצל יהושע בן נון שקרא למשה רבו בפניו "אדוני משה".
