איתא במסכת קידושין דף מ"א ע"א, דאדם חייב לראות את ארוסתו לפני שמקדש אותה, שמא כשיראנה תתגנה עליו ויעבור על ואהבת לרעך כמוך.
"דאמר רב יהודה אמר רב, אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ורחמנא אמר ואהבת לרעך כמוך."
בהתאם לכך, נוקטת הגמרא שאסור לו לאדם לשלוח שליח לקדש אשה בעבורו בטרם ראה את המקודשת.
וכן נפסק בשו"ע סימן ל"ה סעיף א'.
וראה שם בב"ש ס"ק ב', שהמחותנים אמנם רשאים לעשות שידוך ביניהם טרם ראה החתן את הכלה, אבל קידושין בפועל אסור להיעשות עד ראות החתן את הכלה ותמצא חן בעיניו.
יש פוסקים שנקטו שאיסור זה -איסור גמור הוא, כנודע ביהודה קמא אבה"ע תשובה ע"ו, שהמקדש את האשה על ידי שליח בטרם ראה אותה, הוי שליח לדבר עבירה, ותמה מדוע אם כן השליחות לא בטלה, והוכיח מהא שהעיקר לדינא שבשליחות לדבר עבירה אין השליחות בטלה.
והנה, בפרשת חיי שרה מסופר שאברהם אבינו שלח את אליעזר עבדו למצוא אשה ליצחק בנו.
וככתוב שם אליעזר מצא את רבקה מבנות משפחת אברהם ולקחה ליצחק להיות לו לאשה.
וראה בחז"ל במסכת כלה (הובא גם בתוס' כתובות ז' ע"ב) שאליעזר קדשה ליצחק עוד בהיותו בחרן בבית בתואל.
יתירה מזו, ראה בפרקי דרבי אליעזר פרק ט"ז, שבמסירת רבקה לאליעזר חלו גם נישואי יצחק ורבקה, שאף ברך שם אליעזר ברכת נישואין. וכל זאת בטרם יצחק ראה את רבקה ואף לא ידע כי זאת האשה אשר תהיה אשתו.
כעניין זה, ראה ב"ב ט"ז ע"א שדרשו שאברהם לא ראה את שרה רק כעברו שנים רבות מנישואיהם דכתיב "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את – מכלל דמעיקרא לא הוה ידע לה".
וכן בדומה לזה ראה שבת נ"ג ע"ב "ת"ר מעשה באדם אחד שנשא אשה גידמת ולא הכיר בה עד יום מותה. אמר רב בא וראה כמה צנועה אשה זו שלא הכיר בה בעלה. אמר לו רבי חייא זו דרכה בכך, אלא כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו".
ומכל הני מוכח שגדולים וטובים קדשו נשותיהם בלא לראותם.
וקשה, לשיטת נודע ביהודה ודעימיה, מאי שנא:
בין: שאר קידושין, שאסור לאדם שיקדש את האשה אם לא שראה אותה לפני כן.
ומטעם זה אף אסור לקדש אשה על ידי שליח, בטרם ראה את המקודשת. ויש פוסקים שנקטו שהוא איסור גמור ממש.
לבין: אירוסי ונישואי יצחק ורבקה, באמצעות אליעזר, שנעשו בטרם יצחק ראה את רבקה ואף בטרם ידע על עצם קיומה.
ובין: אברהם אבינו וחסידים נוספים שלא היכו פני נשותיהם ולכאורה קדשו נשותיהם בלא לראותם