בני תמורה

1. שאלה זו הביאה *המג"א* או"ח סימן ר"מ ס"ק ט' -ואף תירצה:

"וצ"ע דהלא יעקב נתכוין לרחל ובא על לאה, ובספר עשרה מאמרות כתב שמשום זה לא נטלו שבט ראובן חלק בא"י רק בעבר הירדן. ומ"מ צ"ע שיהיו ח"ו מן המורדים והפושעים, ובפרט שהיא נתעברה מביאה זו כמ"ש התו' ביבמות דף ע"ז. וצ"ל דדוקא *כשראה רחל שוכבת במטה ונתכוין לגוף זה ואח"כ נזדמנה לו לאה תחתיו*, אבל יעקב בשעת כניסתו לחופה *ראה לאה ונתכוין לגופה רק שסבר ששמה רחל* -לית לן בה, וכיוצא בזה חילקו בסנהדרין גבי נתכוין להרוג את זה והרג את זה:"

הובאו דבריו גם בשערי הציון באו"ח שם ס"ק ז' בשינוי לשון קצת: "ותירץ *דוקא כשנתכוין לגוף זה ונזדמנה לו גוף אחר תחתיו*, אבל יעקב משעת כניסתו לחופה ראה לאה ונתכוין לגופה, רק שסבר ששמה רחל ע"כ לית לן בה:"

2. רבים מחברי "חילוקא" תרצו כדלקמן בכמה הדגשים *-ואיחדנום:*

הלא אמרו חז"ל שמראש חשש יעקב שלבן הרמאי יחליף לו רחל בלאה, ולכן מסר לרחל סימנים למניעת רמאות זו. ונימא לפי זה שלמרות כן *עדיין חששו לא פג שתוחלף רחל בלאה,* לא זו אף זו, יתכן שחשש שרחל תמסור את הסימנים ללאה למניעת הלבנת פניה –שידע שבעלת חסד וצדקת היא, כפי שאכן כך נעשה. לקח יעקב בחשבון אפוא שאכן עלול להיות כאן "בני תמורה", ולמניעת בעיה זו דעתו של יעקב היתה *שמתכוון לאותה הנצבת שלפניו -ותהיה זו אשר תהיה -בין רחל ובין לאה.*

ובהכרח הוא כך, שאחרת הלא הוי *"מקח טעות"* בקידושי לאה, שהרי לא התכוון לקדש את לאה וכפנויה היא, ולא משמע שבאמת עשה בה בשנית ליקוחין נוספים אח"כ, אדרבא אמר לו לבן *"מלא שבוע זאת"* כאומרו: המשך לקיים את שבעת ימי המשתה לנישואיך בה, וקיבל זאת יעקב. הוי אומר שקידושיו בלאה מעיקרא *הוו קידושין ואינם מקח טעות*, שגם למאורע זה התכוון מעיקרא בקידושיו, שהתכוון להדיא שיחולו כאן קידושין בכל מקרה *– גם אם זאת לאה –* בכדי למנוע חשש בעילת זנות ובני תמורה.

וכוונו לדברי *כף החיים* או"ח סימן ר"מ אות ל"ג, יעו"ש.

3. חברי חילוקא השיבו באופנים נוספים, ומכיוון וחילוקיהם 'הלא המה בכתובים' -בספרים הקדושים אחת לאחת, *נביאם בשם הקדמונים* – מכאן ועד גמירא:

כתב *הברכי יוסף* או"ח סימן ר"מ, דכל בעיית "בני תמורה" דווקא אם מעשה זה *כרוך באיסור ובפשיעה*, שבועל במחשבה רעה, שהנה יש מהראשונים שביאורו עניין "בני תמורה" דמיירי דווקא *במתכוון להדיא* לאשה אחרת, כלומר בא על אשתו וחושב על אחרת -דהוי כעין "זנות", או שבא על אשה אחרת – בדרך זנות ממש – ולבסוף נמצאת אשתו –סו"ס התכוון לעשות ביאת זנות, וכדברי המפרש בנדרים שם (כ' ע"ב) בפירושו השני, וכן הר"א מן ההר, הרא"ם והרי"ץ בשיטה. דכל כהאי גוונא הוי *כביאת איסור וביאה לא ראויה*. אך כל היכא שלא פשע אלא שרק נתחלף לו אשתו בצרתה -לית לן בה, *שלא נתכוון לביאה לא ראויה* -לא מינה ולא מקצתיה. ומשכך, מכיוון ולא פשע יעקב אבינו כלל אדרבא הרי רצה את רחל *ופעל כראוי לעילא* -אין זה בכלל ביאה שאינה ראויה ו"בני תמורה".

וגדולה מזו כתב ברכי יוסף, דאף להני מקמאי שכתבו שאיסור זה קיים אף כל היכא שנתחלף לו רחל בלאה צרתה, כשיטת הרא"ש והר"ן שם [והמפרש לחד לישנא], יתכן שגם זה דווקא כל היכא שהיה כאן *פשיעה ורשלנות מצדו*, שלא בדק היטב מיהי זו שלפניו, אך אם בדק אינו צריך לחשוש שמא יעשו כאן תרמית, [ומסתברא שגם כל היכא שלא בדק ממש -כל היכא שאין סבירות להתכנות החלפה –סגי בהכי] *הלכך כל כהאי גוונא לא הוו בכלל בני תמורה.*

*כדכתב שם:*

"…דהא דאיקרו בני תמורה אף שנתכוון לאשתו אחת ובאה לו אחרת -היינו משום דפשע, דהוי ליה לבדוק ולידע מי היא. אמנם יעקב אבינו כבר מסר סימנים לרחל, ולאה ידעה מרחל, ועשתה לו הסימנים. וגם ישי אבי דוד כתב הרמ"ע במאמר חקור דין ח"ג פ"י שכה עשה ישי דמסר סימנים לשפחתו והיא מסרה סימנים לגבירה, ע"ש. ובכה"ג דכבר היו להם סימנים והטעום, *לא הוו בני תמורה, מאחר דעשו את שלהם והשתדלו בסימנים ולא עלתה להם* …"

 ואכן חזינן להדיא בקמאי שיסוד פגם "בני תמורה" משום שקיימת כאן בעילה אסורה ולא ראויה, ראה מאירי שם:

"וכן יהא אדם צנוע בדרכיו וכל שכן בעניני התשמיש… מכל מקום יהא אדם מקדש עצמו בכל דבר שבתשמיש… הן בשאר מיני קלות ראשו והדיוטות ושלילת גדר טהרה… וממה שאמרו *ולא תתורו אחרי לבבכם, שלא ישתה בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר* ואמרו עלה אפילו בשתי נשיו…

כן *הזהירו רבותינו שלא להזדוג עם אחת מתשע מדות*, שלא לקלקל שורת הולדות, שכל הנולדים בכיוצא באלו הם הם המקולקלים והרשעים."

וכל הני לא שייך כמובן במה שארע ליעקב אבינו *שנהג כדת וכדין בזהירות יתירה לעילא לעילא.*

יש מהחברים שהביאו סימוכין לדברים אלו מהזוה"ק וישלח קע"ו ע"ב.

4. *הבן איש חי בשו"ת רב פעלים* חלק ג אורח חיים סימן י, העלה שכל עניין "בני תמורה, לא שייך בצדיק קדוש ונשגב כיעקב אבינו ע"ה, שאין לכל הני תאווה גשמית כלל וכלל, אלא רק תאווה רוחנית ולא זולת, *ואין דעתו לא על רחל ולא על לאה, על על זיווגי המידות העליונות בלבד.* וכדבריו שם:

"ואשר שאלת על בני תמורה, שיעקב אע"ה בא על לאה וחשב שהיא רחל, וישי בא על אשתו וחשב שהיא פלגשו… ואנא עבדא נ"ל בס"ד בזה כי צדיקים גמורים כמו יעקב אע"ה וישי ע"ה *בשעת התשמיש אין להם תאוה גשמית בזה,* ואף על פי שהגוף טבעו מתאוה לדבר זה הם דוחים מדעתם כונת הנאה הגשמית הגופניית, ורק מתכוונים *לתאוה רוחנית* נפשיית, ודומה לזה עונג שבת דאע"פ שהגוף מתענג באכילה ושתיה, עכ"ז הצדיקים מצמצמים כונתם במצוה בלבד לקיים מצות אז תתענג על ה' שהעונג שלהם הוא *רק לשם שמים*, וכן הענין בתשמיש המטה שלהם, ולא עוד אלא שבשעת התשמיש ממש שהוא דבקות גופא בגופא מפשטים כונתם ממעשה התשמיש הגופניות שעושים למטה על מטתם, וחושבים בכוונות עמוקות *ביחוד הספירות ושמות הקודש בזווג המידות למעלה*, ואין מרגישים במעשה ואין מחשבים ומציירים בדעתם בעת דבקותם גופא בגופא את האשה שלהם שהם משמשים עמה, וכאלו אותה שעה אינו משמש עם אשה, ועל כן מה שייך לומר לגבי דידהו ענין תמורה, דהא יעקב אע"ה בשעת מעשה בדבקות גופא בגופא מחשבתו היתה פונה למעלה בזווגי המידות העליונות, ולא באה רחל במחשבתו *ולא נתכוון לה ולא נתן על לבו לא רחל ולא אחרת* … ועל זה אמרה אשתו של ר"א דומה כמי שכפאו שד, כלומר מצד הנאה הגופניית והגשמית דומה בשעת מעשה כאלו כפאו שד, דאין לו כונה ומחשבה בגופניות וגשמיות, כי מחשבתו קשורה בזווגי המידות למעלה, ככה דרכן של צדיקים הגדולים, *ולכן לא שייך בהו ענין בני תמורה* ."

5. יש ראשונים שנקטו שאכן לא נתעברה לאה מביאה ראשונה, ולא נוצר ראובן *אלא מביאה שאח"כ*, כשכבר ידע שהיא לאה, כפירוש *הריב"א* עה"ת בראשית פרק מט פסוק ג:

"וראשית אוני. פירש רש"י הוא 'טיפה ראשונה שלי', והקשה ר"ת מאורליינש דאמרינן אין אשה מתעברת מביאה ראשונה, וי"מ שמעכה בתוליה באצבעותיה. ואינו נראה להרר"א שלא מצינו כן בשום מקום כמ"ש במס' סוטה מתמר, לכך נראה לפרש 'טפה ראשונה שלי' כלומר שהיתה ראויה להיות טפה ראשונה שלי אם היתה אמך מתעברת מביאה ראשונה -שהרי לא ראיתי קרי מימי כשבאתי לאמך. ובלאו ההוא קושיא אין לפרש 'טיפה ראשונה' ממש שהרי כתוב בפרשת ויצא 'וירא ה' כי שנואה לאה וגו' ורחל עקרה ותהר לאה וגו' מדכתיב 'ורחל עקרה' קודם 'ותהר' משמע דהריון דראובן היא היא אחר נשואי רחל והם היו אחר נשואי לאה ז' ימים שנאמר מלא שבוע זאת:"

וכן ביאר הראב"ד בספר "בעלי הנפש" שער הקדושה עמ' קכא (הובאו דבריו בברכי יוסף סימן ר"מ שם). דנימא לפי זה שאין כאן בני תמורה שאכן לא נתעברה מביאה ראשונה.

וכעין זה במהרש"א יבמות ל"ד ע"ב, דיעקב אבינו בביאה ראשונה בלאה כבש מעיינו.

*אמנם יעוין הערה להלן (6):*

6. ראה שכבר הקשו על פירוש זה הברכי יוסף דלעיל ורב פעלים דלעיל (יעו"ש), דמשמעות המדרשים בפשטות לא כך, אלא הוי ביאה ראשונה ממש:

*מדרש רבה* בראשית פרשה צט פסקה ו:

"ראובן בכורי אתה, אתה הוא בכורי, אתה הוא דומה לי, אני עשיתי פ' שנה אפילו טיפת קרי לא ראיתי, כחי וראשית אוני -אתה היית טיפה ראשונה"

וכן *ילקוט שמעוני* בראשית, פרק מט, המשך רמז קנז:

"ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני -שלא ראה אבינו יעקב קרי שמונים וארבע שנים עד שנולד ראובן."

וכך להדיא פרשו *רוב הראשונים:*

*כתוס'* יבמות ע"ו ע"א, לגבי הא שיעקב אינו לא ראה קרי מימיו:

" שלא ראה קרי מימיו – *ונתעברה מביאה ראשונה שמיעכה באצבעה*, כדאמרינן בתמר בפרק ד' אחין (לעיל לד:):"

וכן הוא *בחזקוני* בראשית פרק מט פס' ג:

"וראשית אוני – ואע"פ שאין אשה מתעברת מביאה ראשונה מיהו *ע"י מעיכה מתעברת*."

ובפירוש *הרע"ב והמזרחי* שם.

אף *המהר"ל בגור אריה* שם מפרש כפשוטו -ואומר ששתי בעילות בעל אחת בסמוך לשניה:

"שלא ראה קרי וכו'. אף על גב שאין אשה מתעברת מביאה ראשונה (יבמות לד.), *שני ביאות בעל*, כדאמרינן (עירובין ק ע"ב) הרוצה שיהיה לו בנים זכרים יבעל וישנה, *ומשני הטפות ביחד שהיו מתערבים הזרעים – נתעברה*. ויש מפרשים (החזקוני) בשביל שהיו האמהות מתאוות להעמיד תולדות – מעכו באצבע, שלא יהיה הזרע לבטלה:"

7. יש מהחברים שרצו ליישב שיתכן וכל תחולת האיסור [משום מה] דווקא אם ההחלפה היא *בין שתי נשיו בדווקא* -ולא זולת, ורצו לדייק כן מהרמב"ם בפרק כ"א מאיסורי ביאה הלכה י"ג שכתב:

"וכן אמרו חכמים… או *המתכוין לבוא על רחל אשתו ובא על לאה אשתו…* כל אלו הבנים הילודים מהם הם המורדים והפושעים שיסורי הגלות בוררין אותן:"

משמע דמיירי *דווקא בכגון דא, ולא באופן אחר* כגון, שבא על אשה וסבור שהיא אשתו ובאמת זאת אחרת שאינה אשתו.

אמנם ראה שהרמב"ם כתב לעיל הלכה י"ב:

" וכן אסרו חכמים *שלא ישמש אדם מטתו ולבו מחשב באשה אחרת*." כלומר לאו דווקא החלפה בין שתי נשותיו, אלא לשמש עם זאת ובאותו זמן לחשוב על אחרת -הוא הבעיה והבלתי רצוי.

ובאמת מהפוסקים משמע שמה שביארו הראשונים שנתכוון לבוא על אשתו המסוימת ונמצאה בסוף צרתה,לאו דווקא, אלא דמיירי *על דרך רבותא*, שאפילו אם שתיהן נשותיו, ולא הוי כ"כ כ"דרך זנות", דמה לי הא מה לי הא -הלא גם השניה אשתו, *ובכל זאת בלתי ראוי הוא*. ראה משנ"ב שם: *"ואפילו שתיהן נשיו"* כלומר, *כל שכן* אם דעתו על מי שאינה אשתו.

8. *הראב"ד בבעל הנפש* שער הקדושה, והרי"ץ בשיטה ביארו, שקודם מתן תורה אף שקיימו כל התורה כולה, מ"מ לא נאסרו בדקדוקי מצוות.

9. יש מהחברים שהציעו שעל אף שקיים בעלמא עניין ופגם של "בני תמורה", פגם זה לא חל כאן, ולא רק משום שהיה זה בלא פשיעה כלל, אלא משום מעלת ביאת יעקב אבינו שכה נשגבה, מקודשת ומתקונת היא לעילא,, *"כוחי וראשית אוני – טיפה ראשונה שלי"* -שלא ראה קרי מימיו, עד *שאין שום יכולת שיחול איזה פגם – כי הוא זה – ביצירת ראובן* שהוא "כוחי וראשית אוני" של יעקב אינו ע"ה.

10. *"אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו"*, אך יש מרבוותא קדמאי שנקטו שאכן פגם היה קיים כאן "כעין בני תמורה", כפי שהובא *במג"א* דלעיל (1) משמיה *דהרמ"ע מפאנו* בעשרה מאמרות מאמר חיקור הדין ח"ג פרק י':

"ובספר עשרה מאמרות כתב שמשום זה לא נטלו שבט ראובן חלק בא"י רק בעבר הירדן." (ראה דברי הרמ"ע מפאנו שם בארוכה).

עוד ראה *אור החיים* הקדוש בפרשת ויחי פרק מט פס' ד':

"…ומעתא נשקיף במעשה יעקב, כי בעת הזרעת ראובן היתה מחשבתו לא שלימה בבחינת הטוב, בפרט זה שלא עשה מעשה במקום המחשבה, ובחינה זו אינה במדרגת הטוב, וכמו שתמצא שחשבו ז"ל בדומה לזה בני תמורה, והגם כי ישתנה מעשה יעקב לצד כי מחשבתו וידיעתו שלימה, כי היה חושב ברחל, גם היה בדעתו ובידיעתו כי זאת רחל, לא שהיה יודע שהיא לאה וחשב ברחל =שלזה יקרא בני תמורה, אע"פ כן הדבר הוא *כל שהוא* מבחינת לא טהור, וצא ולמד מה יצא מזה, כי יצא ראובן ובלבל יצועי אביו , הרי שעשה פעולתו מעשה הבלתי טהור, מה שלא עשה כן אחד מכל השבטים. והגם שאמרו חז"ל כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, עם כל זה הכתוב העלה עליו החטא, או לצד שעשאו, או לצד שראוי ליקרא עליו…."