ראה רמב"ם הלכות ברכות פרק י"א הלכה ט"ז שפוסק דאין מברכים על מנהג ולפיכך, אין מברכים על קריאת הלל של ראש חודש וחול המועד פסח: " כל דבר שהוא מנהג אף על פי שמנהג נביאים הוא, כגון נטילת ערבה בשביעי של חג, ואין צריך לומר מנהג חכמים כגון קריאת הלל בראשי חדשים ובחולו של מועד של פסח אין מברכין עליו…"
וכך גם פוסק השו"ע בהלכות ראש חודש ס' תכ"ב סעיף ב'.
הטעם לזה הוא כמבואר ברש"י מסכת סוכה מ"ד ע"א ד"ה מנהג ובתוס' שם, היות ואינו יכול לומר "וציוונו", שהרי לא "ציוו אותנו" לעשות כן, אלא הוי רק מנהג בלבד.
אמנם יש החולקים על הרמב"ם והשו"ע וסוברים שבאופן כללי יש לברך גם על מנהגות.
לעניין זה ראה ר"ת במסכת סוכה דף מ"ד ע"ב וכן הרא"ש והטור בסימן תכ"ב וכן ברמ"א שם בסימן תכ"ב סעיף ב'.
והנה, ראה שו"ע הלכות חנוכה סימן תרע"א סעיף ז' שפוסק דמדליקין ומברכין בבית הכנסת משום פרסומי ניסא.
והנה הדלקת נר חנוכה בבית הכנסת אינו תקנת חכמים אלא מנהגא בלבד (לעניין זה יעויין בב"י שם), ואעפ"כ פסק השו"ע שמברכים על זה.
וכן לעניין יו"ט שני של גלויות ראה ברמב"ם פרק א' מהלכות יום טוב הלכה כ"א שפוסק שיום טוב שני של גלויות "מנהג הוא", ואעפ"כ נוהגים בו כל מצוות יום טוב ראשון כאכילת מצה ומרור והלל ומברכים עליהם.
וכן פסק השו"ע בס' תצ"ו סע' א- ג, [ועי' משנ"ב ס"ק א'].
וקשה, לשיטת הרמב"ם והשו"ע ודעימיה, מאי שנא:
בין: הלל של ר"ח ושאר ימי הפסח שאין מברכים עליהם מהטעם שאין מברכים על מנהגות לפי שאינו יכול לומר "וציוונו".
לבין: הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת דמברכים עלייה אע"פ שאינו אלא מנהג.
ולבין: מצוות של יום טוב שני של גלויות דמברכים עליהם אע"פ דהוי מנהג בלבד.
