ברכת האילנות

שאלות ותשובות לכל נושא שתבחר

ראה שו"ע סימן רכ"ו סעיף א' ובמשנ"ב שם בס"ק ה' דפסק דמי שלא ברך ברכת האילנות בשעת ראיה ראשונה של פריחת האילן וחזר וראה פריחת האילן, קודם שגדלו הפרות, יברך ברכת האילנות. והנה, לעניין ברכה של הרואה מקום שנעשו ניסים לישראל. ראה בשו"ע, בסימן רי"ח ס"א, ובביה"ל שם, במקום, בד"ה "במקום" שפוסק: דמי שראה מקום שנעשו בו ניסים לישראל, כגון מעברות הים או מעברות הירדן או חומת יריחו ולא בירך וחזר וראה אותו המקום, אפילו תוך שלשים יום, מראיה ראשונה, לא יברך בעת הראיה השניה. והטעם לכך הוא: היות ברכה זו נתקנה על הראיה ומכיוון שראה כבר המקום, ואין דבר זה חדש אצלו, אין לברך עד שיעבור שלושים יום, ואז הוי כראיה חדשה.
ויקשה, דמאי שנא: בין: ברכת ראיית האילנות, דאמרינן לגביה דמי שראה ראיה ראשונה ולא בירך דיחזור ויברך, אפילו בתוך שלושים יום. לבין: ברכת הרואה מקום שנעשה בו נס לישראל דלגביה אמרינן דהרואה המקום ולא בירך שוב אינו מברך, עד שיעברו שלשים יום.
ברכת האילנות איננה בעצם "ברכת הראייה" כדעלמא, למרות הדמיון אליה, ולכן שונה היא בהלכותיה ופרטיה. ואכן המהרי"ל שהוא מקור הלכה זו המובא במשנ"ב, מנמק את הלכתו הנ"ל שדינה כ"ברכת שהחיינו", שאף אם לא ברך בראיית הפרי בראשונה, יברך מיהא אחר כך, הן ברכת שהחיינו ברי שאיננה ברכת הראיה, אלא "ברכת השבח", אלא שלעיתים ה"מעורר" ו"מזמין" השבח הוא מה שעיניו רואות, כמו מה שאוזניו שומעות (שמע שנפלה לו ירושה ובשורות טובות). ומשכך נאמר כן גם לבי "ברכת האילנות", שהיא כ"ברכת השבח", ואין הראייה אלא תנאי בעלמא כמזמין הברכה, ולכן א"צ "ראיה חדשה" שכן חיוב הברכה הוא לשבח את "עניין ההתחדשות" או "הצמיחה והפריחה". כדמות ראיה נביא מ"ברכת הלבנה", הלא נקל להבין שלמרות שנצרכת ראייה, מ"מ היא איננה ברכת "הראייה" אלא כ"ברכת השבח", ולכן רואים אנו את הלבנה ואין אנו נזהרים למהר ולברך עליה מיד בראייה הראשונה, וממתינים אנו למוצאי שבת וכו', ולא הפסדנו את הברכה. ואכן במשנ"ב בס' תכ"ו כתב בשם הפוסקים שאף סומא, מברך ברכת הלבנה כשמודיעים לו הסובבים על מראה הלבנה, ומעניין שאף לעניין ברכת האילנות, למרות שנוקטים הפוסקים שסומא לא יברך, מ"מ לצאת ידי ספק מורים הפוסקים שסומא כן ישמע את ברכת האילנות מאחר!, ובשונה משאר ברכות הראייה שוודאי אינו מברך, ואף לא צריך להחמיר לשמוע מאחר. חזון עובדיה – פסח ועוד. יעוי' בדברי הביאור הלכה לגבי "ברכת הלבנה" לגבי סומא, ונדון מינה כמעין הגדרה זו גם לעניין ברכת האילנות: "… אבל ברכת הלבנה נ"ל דיכול שפיר לברך (הסומא) אף שאמרו ג"כ בה עד שיאותו לאורו, מ"מ לא אמרו שהוא יראה לאורה אלא שהעולם יאותו לאורה, כי ברכה זו על בריאת עולמו וחידושו קאי, ודומה לסומא שיכול לברך יוצר המאורות…" (ועל אף כאמור שיש פוסקים שנקטו שאין סומא מברך ברכת האילנות, מ"מ נדמה זאת לברכת האש אותה מביא הביאור הלכה שם, דאיכא מקמאי כרמב"ן רשב"א (ומסתמא רוב הפוסקים), שכתבו שאף היא איננה ברכת הראייה גרידא (או ברכת הנהנין), אלא כעין ברכת השבח היא, אלא דמותנית בראייה, כלשון הביאור הלכה הנ"ל "דהמצוה אינה תלויה בהנאה לחוד אלא דוקא בראיה עם ההנאה").

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הצטרף גם אתה לדיון

גם אתה רוצה להיות פעיל בקהילה שלנו?

לענות על שאלות להציף סוגיות ודיונים?