א. רבים השיבו בכיוון דומה – ואיחדנו דבריהם – יש לחלק בין "עדות" בחלום וכדומה לזה, לבין "מעשה המתרחש עתה" בחלום. משום שעדות בחלום אינה תקיפה – אין עדות אלא ע"י עד ממשי, ועדות בחלום אינה תקיפה, לכן מה ש"סיפרו לו" בחלום שמעות אלו "מעשר שני הם", אין לחשוש לעדות זו. כמו כן אם "סיפרו לו" בחלום שמאן דהו נידהו – א"צ לחשוש לכך דהוי כ"עדות" ואינה קבילה ותקיפה (ודמיא ל"לא בשמים היא"). לעומת זאת אם רואה בחלום שעתה מנדים אותו- אין כאן עדות על מה שנעשה בעבר, אלא מתרחש לפניו עתה "מעשה נידוי", ומעשה נידוי ע"י "רוחניים" אף הוא לנידוי ייחשב כ"מנודה מהשמים". ולכן חושש לנידוי זה.
יש מהחברים שהביאו כן משמיה ד"איילת השחר" שכן העלה בסוגיא דנדרים שם. ויש שכתבו שכן יש לדייק בפשטות מהר"ן והרא"ש בסוגיא בנדרים התם.
ב. עוד יש שאמרו, "שאין חלום בלא דברים בטלים" – כלומר לא מבעי "סתם חלום" שכולו הבל, אלא אף חלום פלאי שמתגשם, למרות ה"אמתיות" שבו, יש בו פרטים כוזבים בהכרח, נמצא שאדרבה דווקא משום שחלום זה הגשים עצמו לגבי כל פרטי המעות, כמקום הטמנתם ומניינם, הלא בהכרח שיש בו גם "דברים בטלים", לכן אין מנוס אלא להניח ש"מעשר שני הם" – הם "הדברים הבטלים", לכן לא חיישינן להיותם מעשר שני. בשונה מחלום על נידוי שיש לחשוש בו שמא נידוי אמת הוא, וה"דברים בטלים" שבו מוסבים כנראה על פרטים אחרים בחלום.
יש שהביאו שכעין זה כתב הבן איש חי ב"רב פעלים".
ג. עוד יש שהביאו משמיה דהגר"ח קנייסבקי ב"דרך אמונה" (מעשר שני פרק ו' הלכ' ו') דהא דלא חיישינן להאי חלום גבי "מעשר שני הם", משום שאין מראים לאדם בחלום אלא מהרהורי לבו, וכיוון שבברייתא שם איתא "היה מצטער על מעות שהניח אביו" והיה טרוד רבות למוצאם, ומן הסתם הרהר בהן הרבה, לכן מניחים אנו שמחשבותיו והרהוריו מעורבות בחלום זה , והביאום לחלום שמעשר שני הם (למרות שהחלום התגשם כולו לפרטיו), לכן תולה ש"מעשר שני הם" פרי מחשבותיו בלבד.
ד. דא עקא לגבי 2 החילוקים האחרונים דלעיל, וכמו כן לגבי חילוקים נוספים שכתובים להלן, הן השו"ע מביא דין זה בסתמא כ"כלל" שאין לחשוש לדברי חלומות שאומרים לו ש"מעות מעשר שני הם", בלא שהביא "אוקימתות" ופרטים נוספים, משמע לכאורה מכאן, שלדעת השו"ע בכל גווני אין צריך לחשוש, בין אם הרהר על כך ביום, ובין לא, בין אם החלום התגשם בשאר פרטיו ובין אם זה כל החלום.
ה. יש שטענו דאכן בעלמא יש מקום לחשוש ל"דברי חלומות" לעניין "איסורין", לפחות משום "ספיקא דאורייתא לחומרא", לכן אם חולם שמנדים אותו יחשוש לכך. ברם, כשחולם שמעותיו (כמעות ירושתו) מעשר שני הם, א"צ לחשוש לכך, משום דנוגע לממון, ודמיא ל"הוצאת ממון" מהבעלים, וקי"ל דספק ממון לקולא למוחזק.
דא עקא דקי"ל לדינא דלא כר"מ שאמר "מעשר שני ממון גבוה", אלא נקטינן שממון בעלים הוא (צריך לאכלו בטהרה, אך יכול לקדש בו אשה כשאר ממונו), ולפ"ז לא הוי "הוצאת ממון" כלל וכלל, ואף לא בעי עדות גמורה שמעשר שני הוא, וסגי בעד אחד נאמן באיסורים דעלמא כ"נתנסך יינך" ו"בשר בחלב הוא זה" וכדו', ואין אפוא מקום לחלק בין זה לשאר ספק איסורי.
ו. יש שהביאו בשם התשב"ץ ח"ב ס' קכ"ח, (וכעין זה בשיבת ציון נ"ב) שיש לחלק בין חלום נבואי המראה את העתיד שיש לחשוש ממנו (דהוי כחלום ע"י מלאך) – וכנראה "חלום שנידוהו" הוי מעניין זה. לבין חלום המראה את מה שארע בעבר, שאין לחשוש ממנו (והוי כחלום ע"י שד). וצ"ב.
ז. בדומה לזה יש שטענו שמקום לחשוש ל"חלום נבואי" בימינו, דווקא אם חולם בנוגע לעצמו כנידוהו וכל כדומה לזה, אך אם מראים לו מה שעשו אחרים (אף אם בעקיפין נוגע לעצמו) כ"מעות מעשר שני הם" אין לחשוש לחלום נבואי וכולו דברים בטלים.
ח. עוד הביאו בשם הריטב"א בתענית, שדווקא אם חולם חלום שנבעת ונפחד ממנו יש לחשוש שמא חלום אמת הוא, שכן באים לעורר אותו מהשמים שיפשפש במעשיו. ולכן מתאים הדבר לחולם שנידהו וכל כדומה לזה שצריך לחשוש מהא.
ט. ובדרך נוספת יש שהטעימו, החשש לנידוי אינו מכוח ה"מסר השמימי" שבא לו בחלום, אלא אדרבה ההיפך! שיש להניח שאם חלם כך – הלא אין אדם חולם אלא מהרהורי לבו – כנראה שיש במעשיו משהו לא כשורה שמביא אותו (בתת מודע) לחלום שחייב נידוי – ולכן שומה עליו באמת לחשוש שדברים בגו, שמא פגם במעשיו באמת ומצפונו מייסרו. לא כן כשאדם חולם שמעות לא לו מעשר שני הם, שלא שייך למעשיו או לידיעה סמויה שמקננת בו – א"צ לחשוש לכך כלל.
י. יש שטענו שנידוי סכנה יש בו, והוי כ"ספק נפשות לחומרא", לכן יש לחשוש לחלום כזה, בשונה משאר חלומות על איסורין.
אכן יש פוסקים שכך נקטו. אך נעיר שהפוסקים דנים אם צריך גם לחשוש בחולם שנדר נדר (כדעת הרשב"א) וכדומה לזה. – והתם לא שייך לכאורה עניין "ספק נפשות" זה.
יא. באופן אחר יש שהציעו, אולי יש לחשוש לחלומות רק אם בקל יכול לפתור את המצב, כנידוהו בחלום שיכול להתיר נידוי, ואין כאן "הפסד מרובה" כלל וכלל. בעוד שאין אדם צריך לחשוש מחלומות עד כדי כך ולהפסיד את ממונו כ"הפסד מרובה".
יב. יש שהבחינו – ואמרו בזה כמה הדגשים וטעמים – שכל הצורך לחשוש למסר האיסורי הבא מהחלום רק באותם מקרים שיתכן שיתאמת לו ידיעה איסורית זו בדרכים "הרגילות הקבילות", לכן חושש כבר עתה למסר האיסורי העולה מהחלום. שמא אכן כך יתברר בהמשך. אך אם ידיעת ובירור האיסור לא יוכל להתגלות לעולם – אין גם לחשוש למסר האיסורי הבא רק מהחלום, שע"פ דין אין ולא יהיה "ניהוג איסור" בו כלל..
לכן בחולם שנידוהו, שיתכן ויתאמת לו בימים הבאים שאכן מאן דהו נידה אותו – אף יחשוש לזה עתה מכוח החלום ויתנהג בו "הנהגת איסור". בשונה מ"מעות של מעשר שני הם" שאביו לקח סוד זה עמו "אל הקבר", ואין מי שיוכל לאמת איסור זה, אין מקום לחשוש לספק איסור כהאי גוונא, שהרי לעולם לא יתגלה ויתברר, וע"פ הדין ליכא בהא "הנהגת איסור" כלל.
יג. יש שהטעימו שאכן יש מקום לעיתים לחשוש לחלום אמת, ברם, הדעת נותנת שבחלום אמת אמור להיות "מטרה תועלתית" כלשהי. משכך, החולם היכן הטמין אביו את כספו ובד בבד חולם ש"מעות מעשר שני הם" – מאי ההני לן האי חלום, הלא מכשלה לא היה לו טרום החלום, שמעיקרא לא ידע היכן המטמון טמון, ולא היה נכשל בהן, ועתה שגילו לו היכן המעות הלא גם אסרו לו אותם. והדבר מראה שאיסור המעות פטומי מילי נינהו כציניות ו"לעג לרש" , וכחלום "סרק" הוא.
לא כן החולם שנידוהו, תועלת ותיקון יש בחלום, ויתכן בהחלט שחלום אמת הוא, ורוצים שינהג נידוי ויפשפש במעשיו.
יד. יתכן שאין לדמות מילתא למילתא בחלומות… דהיינו 'החלומות שווא ידברו' ולכן ככלל "דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין".
ואעפ'כ קי"ל שלעיתים מגלים לאדם "מסרים" בחלומות, וראוי לעשות הטבת חלום, ויש חלומות שאף מתענים עליהם, ובפרט חלום עם "סמליות", כחלום ששניו נשרו או קורות ביתו נפלו – שנפסק בשו'ע שמתענים עליהם אפי' בשבת! (מסמל מות בניו או קרוביו ל"ע). למרות שככלל "חלומות לא מעלין ולא מורידין", הא כיצד אם כן?…
אלא קי'ל לחכמינו לחשוש למעט חלומות עם "סמלים מסוימים" (מטעם הידוע להם). ואין לדמות מהן מילתא למילתא, כחולם שנקטעו אצבעותיו וכדומה שאינו בכלל חשש זה, ולא דמיא משום מה לחולם שנפלו שניו, משום שלא לנו ההבנה בחלומות ובמסרים הסמויים הטמונים בהם, אך חז'ל גילו לנו על מעט חלומות בעלי מסר סמלי מסויים שיתכן וטמון בהם העומד להתרחש, ויש לחשוש מפניהם.
שמא נאמר שכך הדבר ב'נידוהו בחלום', דקי'ל לחכמינו שאין זה 'סתם חלום' כרוב החלומות דעלמא, אלא קבלה בידם שחלום של "נידוי" יש לחשוש למסר שמימי הטמון בו! בשונה משאר סיוטי חלומות, ולכן צריך לחשוש התרה.
