"וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת…"
ראה רדב"ז שו"ת חלק ג' סימן תכ"ה (תתס"ז) שמייסד יסוד הלכתי לפיו מי שהוא פטור ממצווה מחמת ש"לא שייך" לחלוטין שיקיימה בעצמו [אפילו שהוא מכוח מניעה טכנית] לא חייב לקיימה ע"י אחרים מדין שומע כעונה.
בהתאם לכך הרדב"ז מסיק להלכה שסומא פטור מ"שנים מקרא ואחד תרגום" מכיוון שהוא מנוע טכנית מלקרא בתורה אע"פ שאדם אחר יכול להוציאו ע"י שומע כעונה: "…ומ"מ נ"ל דאפילו למ"ד סומא חייב במצות -פטור מחיוב זה (שנים מקרא ואחד תרגום), דכיון דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם ע"פ, וזה אי אפשר בכתב דהא אינו רואה, וכן פטרינן ליה מכל מצות התלויות בראייה אפילו שהם מן התורה, כגון לעלות וליראות ועדות, וכל שכן דפטור מחיוב זה דהוי מדרבנן בעלמא. ואף על גב דהכא אפשר ע"י שמיעה, לא מצינו דבר שיהיה פטור ע"י עצמו משום דלא שייך, ויתחייב ע"י אחרים."
והנה, איתא במסכת ראש השנה דף כ"ט ע"א, שחצי עבד וחצי בן חורין אינו יכול להוציא עצמו בתקיעת שופר, משום "דלא אתי צד עבדות שבו ומוציא צד בן חורין שבו" ואינו יכול לצאת בקול הפסול שיוצא מפיו.
וראה שו"ע או"ח סימן תקפ"ט סעיף ה' שפוסק שמחויב לשמוע קול שופר ע"י אחרים שיוציאוהו ידי חובה.
אם כן, הרי לן להדיא ד"דבר שיהיה פטור ע"י עצמו משום דלא שייך -חייב לקיימה ע"י אחרים."
וקשה, לדעת הרדב"ז, מאי שנא:
בין: סומא הפטור מקריאת "שנים מקרא ואחד תרגום", זאת אע"פ שיכול לצאת ע"י אחרים מצד 'שומע כעונה' משום "דלא מצינו דבר שיהיה פטור ע"י עצמו משום דלא שייך -ויתחייב ע"י אחרים."
לבין: חצי עבד וחצי בן חורין שחייב לצאת יד"ח מצוות תקיעת שופר על ידי אחרים.
אע"פ ש"לא שייך" לחלוטין שיוציא את עצמו בתקיעתו שלו.