כבוד אביו וכבוד זקנו

סיכומי תשובות ע"פ החברים המשיבים:

1. קושיא זו קושיית ה"תשובה מאהבה" ס' קע"ח, שמכוח קושיא זו מסיק דלא כפסק הרמ"א, אלא כהני קמאי דסברו דאין אדם חייב בכבוד זקנו, לכן לעולם יקדים כבוד אביו לכבוד אבי אביו.

ומאידך, יש שפסקו מכוח דברים הנ"ל, דאדרבה באמת אם אביו מצווהו לכבדו, וגם אבי אביו מצווהו, יש להקדים אבי אביו לאביו -מהאי טעמא גופא "שאתה ואביך חייבים בכבוד אבי אביך".

לעניין זה ראה רעק"א בשו"ת קמא ס' ס"ח.

עוד העירו החברים שלמעשה מלשון הרמ"א "שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו", אין הכרח שאין צריך להקדים כבוד אבי אביו לאביו, דיתכן דבאמת יקדים כבוד אבי אביו לאביו מהאי טעמא, אלא רק  כוונת ההרמ"א בדבריו שגדול כבוד אביו יותרמכבוד אבי אביו, שאת אביו צריך לכבד טפי וטפי, (שהרי עיקר העשה נאמר באביו ולא באבי אביו).

אכן כמצוין בשאלת "חילוקא", כל קושיין להני מהפוסקים שכן הבינו בדעת הרמ"א (אליה זוטא ורעק"א בגליון השו"ע שם ועוד) – שאם מוטל עליו בו זמנית כבוד אביו וכבוד אבי אביו, יש לו להקדים כבוד אביו לכבוד אבי אביו, וזהו כוונתו בדבריו: "שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו".

2. רבים השיבו שכל סברת ההקדמה ב"אתה ואמך חייבים בכבןד אביך" כוחה יפה רק כאשר שניהם שווים לפניו בחומרת חיוב הכבוד, כמצוות כבוד אביו וכבוד אמו -ששווים המה זה לזה כלפי הבן, דמקרא מפורש דיבר הכתוב: "כבד את אביך ואת אמך", והושוו זה לזה לעניין הכבוד. ותדע שהרי אם אמו התגרשה מאביו, שוב אין הקדמה לאביו יותר מאמו, ואת מי שרוצה להקדים –יקדים.

ומעתה כאשר שניהם מצווים אותו בו זמנית, ואמו נשואה לאביו, כאן יש מקום לסברה שיש להקדים כבוד האב על פני האם, "שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך".

ברם, לגבי כבוד אביו וכבוד זקנו [אבי אביו], הן פשיטא שחומרת כבוד אביו גדולה טפי וטפי מכבוד אבי אביו, שהלא כבוד אביו הינו "עשה" מפורש בתורה, וכבוד אבי אביו אף אם נאמר שהוא מהתורה, מ"מ אינו כתוב במפורש, אלא התרבה מ"את אביך" (כדמשמע מהב"ח כאן ד"ה "כתב מהרי"ק"), או שנלמד מילפותא כזו ואחרת כ"בני בנים הרי הם כבנים" וילפותות אחרות [יעוי' שם בב"ח שהביא כמה מקורות לכבוד אבי אביו], אך אינו "עשה" מפורש. וברי אפוא שכבוד אביו – כחיוב "עשה" גמור – קודם לאבי אביו, ואין מועלת כאן הסברה שיניח כבוד אביו החמור, ויעשה כבוד אבי אביו החמור פחות, דאדרבא הסברה הישרה היא שיעסוק בחיוב הגמור והמפורש, ויניח את החיוב הנלמד מריבוי בלבד.

3. קל וחומר אי נימא שכבוד אביו אביו אינו מהתורה אלא מדרבנן בלבד, כמו שנקטו חלק מהפוסקים, פשיטא ואינו צריך לפנים, שכבוד אביו שהוא עשה דאורייתא מפורש -קודם לכבוד אבי אביו שאינו אלא מדרבנן בלבד.

4. ובדרך זו יש טענו והביאו דברי הש"ך שם (יור"ד ס' ר"מ ס"ק כ"ב) שכתב לגבי "כבוד חמיו":

"חייב אדם לכבד חמיו – כתב הב"ח דהיינו שסמכו במקצת לכבוד אב וחייב לכבדו כמו שאר זקנים. חשובים"

והבינו מתוך דבריו שם, שיתכן דזהו גם הטעם לחיוב "כבוד אבי אביו", מהאי טעמא גופא שסמכו במקצת לכבוד אב "כמו שאר זקנים חשובים". והלכך פשיטא שכבוד אביו חמור טפי מכבוד אבי אביו.

[נעיר בצדו, שמעיון בדברי הב"ח – מקור דברי הש"ך, לא משמע שכוונתו שזהו גם המוקר לחיוב כבוד אבי אביו, אלא לכבוד חמיו בלבד, יעו"ש].

5. עוד יש שהטעימו שיתכן דמה דחייב בכבוד אבי אביו הינו משום שזהו כבוד אביו, ובאמת אינו חיוב בפני עצמו, ויש פוסקים שנקטו שעל כן חייב אדם בכבוד אבי אביו רק כל עוד אביו חי ולא לאחר פטירת אביו [שד"ח,והמהר"י וויל בתשובה יו"ד סימן נט], שהרי כל החיוב לכבדו דהוי בכך כבוד לאביו. ופשיטא אפוא לפי זה, שכבוד אבי אביו לא יקדום לכבוד אביו, דהלא כל מה שמכבדו הינו רק משום כבוד אביו.

6. העירו החברים. שהנה התירוצים השונים שהועלו תלויים לכאורה בהבנת הסברה ש"אתה ואמך חייבים בכבוד אביך". שאם זו סברה מסוימת בעלמא לבכר ולהקדים את כבוד אביו לאמו משום האי טעמא שאתה ואמך וכו', ואינו "דין בעצם" [כפי שמבואר בצד השני דלהלן], אכן לפי זה ניתן להבין שקדימה זו כוחה יפה רק כאשר שניהם שקולים לגמרי ככיבוד אב ואם, שאז סברה בעלמא זו יכולה להכריע להקדים כבוד לזה על פני אידך, אך לא תוכל להכריע כבוד אחד על פני אידך באופנים שאינם שקולים כלל, ככבוד אביו לעומת כבוד אבי אביו, ועל דרך שהתבאר לעיל.

ברם, אם נאמר שעומק סברה זו משום שאין בכוח האם לצוות לכבדה במקום שפוגע או בא על חשבון כבוד האב, שהרי אף היא – האם – מצווה לכבדו שהוא בעלה, והלכך בטל ציווי האם במקום שעומד בסתירה לציווי האב, כבטלה דעתה כנגד דעתו, שהרי אף היא צריכה לקיים דברי בעלה. וכפי שביאר החזו"א באבה"ע ס' קמ"ח [ובחז"א על קידושין דף ל"א].

אם כן עדיין אינו מובן, מדוע ציווי האב לא יהיה בטל במקום שאבי אביו דורש את מילוי בקשתו, ובאופן שגם האב גופא היה חייב למלא זאת, שהרי הוא אביו אשר חייב בכבודו. ומשכך אף אם ננקוט שחיוב אבי אביו פחות הוא בחומרתו מחיוב אביו, וככל הדרכים שהובאו לעיל, מ"מ אין בכוח אביו לצוות במקום בו פוגם או בא על חשבן כבוד אבי אביו, שהרי האבא גופא חייב גם הוא בכבודו, ואל לו לצוות במקום שבא על חשבונו. והדרא קושיה לדוכתיה.

וניסו החברים לעלות סברות לכן ולכאן. וכדלהלן (7), ואכתי צ"ע בכל זה…

7. רבים השיבו בכיוונים דומים העולים לדרך אחת –ואיחדנום :

אכן ציווי האם העומד למול ציווי האב ובא על חשבונו – נדחה ומבוטל ציוויה מחמת ציווי האב. אמנם כל זה אינו משום שאף האם מצווה בכבוד בעלה, שלא די בהכי לבטל ציווי האם, הואיל ואין מגמת האם להטיל ציוויה כנגד ציווי הבעל, ולהמרות ולהכהות כבוד בעלה, לא מיניה ולא מקצתיה, שאין מגמת האם בציוויה אלא לדרוש מבנה שימזוג לה מים ותו לא מעבר לכך, ושהרי רק במקרה ציווי האם וציווי האב חלו כאחד [ולא באופן מגמתי כמובן]. ומשכך, על הבן מוטלים כאחד שני ציווים, משני כיוונים שונים – חיובו לכבד את האב ויחד עם זה חיובו לכבד את האם, ומעיקרא ראוי היה ששני הציווים יחולו יחדיו כאחד, בלא סיבה הלכתית שיש לבטל ציווי אי מי מהם.

אלא הגורם לכך שציווי האם מתבטל למול ציווי האב, משום שהאשה משועבדת לבעלה, ושיעבוד הבעל בגופה מבטל את ציוויה העומד מולו ומעכבו, ובזה שונה האם משאר דורשי הכבוד כאביו ואבי אביו, שאין האב "משועבד" לכבוד אביו, אלא קיימת עליו מצוות כיבוד אב בעלמא, כ"מצווה" בלבד בלא משמעות "שיעבוד".

והלכך דווקא בציווי האם כ"השקני מים" למול ציווי האב "השקיני מים", קיימת סברה לבטל ציווי האם למול ציווי האב שהרי האשה משועבדת לבעלה, ושיעבוד זה מונע יכולתה לצוות ציווי העומד בסתירה לשיעבוד שלה לבעלה, והלכך בטל אותו ציווי. [ויתכן ש"שיעבוד" האשה לבלעה תקפו כבר מדאורייתא ואולי אף נלמד מדכתיב "הוא ימשול בך"]. וכאמור אין לדמות מהא מילתא למילתא, דעניין זה אינו שייך כלל בציווי האב למול ציווי אבי האב, והלכך קיימת הסברה הישרה שיקיים הבן את ציווי האב הגובר מסברה -בהקדם לקיום ציווי אבי אביו.

8.עוד טענו חברי חילוקא. שיתכן ולדעת הרמ"א אין כיבוד אבי אביו דומה בעצמותו לכבוד אביו, וכפי שמשמע מחלק מהפוסקים, שחובת הנכד לכבד אבי אביו, ברם לא בהכרח באותן גדרי ושיעורי כיבוד כפי שמחויב הבן לכבד את אביו, וזהו כוונת הרמ"א באמורו שיש לכבד את אביו "יותר", שאינו רק לעניין "הקדמת" אביו לאבי אביו, אלא גם באופני מהות ושיעורי הכבוד. ומשכך – לפי זה – קושיא דנן אינה מתחילה כמובן, שאם אינם שווים בחומרת כבודם ומהותם, ברי שיש להקדים ולבכר כבוד אביו, שחיוב כבודו מובהק ומוגדר הוא, טפי מכבוד אבי אביו.

נעיר בצידו. שדברי רעק"א בגליון השו"ע שם משמע, [בהתייחס לדעת הרמ"א], שבכל אותם דברים שצריך הבן לכבד את אביו -כך צריך לכבד אבי אביו, אלא שאם אינו יכול לכבד שניהם -יקדים האב לאבי אביו.