בגמרא קידושין (יב.) מובא שמי שקידש אשה בתמרה מקודשת, אפילו שבאותו מקום השווי של תמרה הוא הרבה פחות מפרוטה, אנו חוששים שמא התמרה שוה פרוטה במדי, שהוא מקום שאין תמרים מצויין ודמיהם יקרים, ושווי של תמר יותר מפרוטה. והנה בגמ' פסחים (ז.) מובא שמי שבערב פסח מתחילת השעה השישית קידש אשה בחמץ, אינה מקודשת, משום שמשעה זו החמץ אסור בהנאה מדרבנן, והמקדש באיסורי הנאה אין קידושיו קידושין, והאשה מותרת לכתחילה להינשא לאדם אחר. ואפילו שכעת יש מקום במדינה מרוחקת שמחמת הבדלי השעות, עוד לא הגיעה השעה השישית, והחמץ הזה מותר בהנאה, בכל זאת אינה מקודשת מחמת שכעת במקום קידושיה החמץ אסור בהנאה. ואין לומר שעד שיגיע החמץ לאותה מדינה הוא כבר לא יהיה שווה כלום, שהרי כתב הר"ן בקידושין שם לגבי תמרה שגם אם עד שתגיע למדי היא תתקלקל, מ"מ היא מקודשת. וקשה מהו החילוק: בין: המקדש אשה בתמרה דמקודשת אפילו שבאותו המקום אינה שווה פרוטה, היות ובמקום אחר שווה פרוטה. לבין: מקדש אשה בחמץ משש שעות ולמעלה שאינה מקודשת, למרות שבמדינות מרוחקות עדיין לא הגיע שש שעות.
