בגמרא (ב"ק נו ע"א, ב"מ כט ע"א) מובאת דעת רב יוסף, ששומר אבידה דינו כשומר שכר ולפיכך חייב בגניבה ואבידה. וכן פסקו הרמב"ם (אבידה פי"ג ה"י) והשו"ע (חו"מ סי' רסז סט"ז). הטעם לכך הוא, היות ושומר אבדה עוסק במצוות השבת אבדה, וממילא פטור מליתן צדקה לעני, מדין "עוסק במצווה פטור מהמצווה", לפיכך, רואים את ההיתכנות לחיסכון כספי מחמת השמירה כקבלת שכר (ובלשון הגמרא: "פרוטה דרב יוסף"). והנה לגבי שומר חינם פטור מגניבה ואבידה מהטעם שאינו מקבל שכר (עי' רמב"ם שכירות פ"א ה"ב, שו"ע חו"מ סי' רצא ס"א). ולכאורה מקיים בזה מצוות גמילות חסדים, בכך שמסייע לבעלים לשמור על ממונם. (עי' סה"מ לרמב"ם עשה ח' במצות והלכת בדרכיו וכן בעשה ר"ו במצות ואהבת לרעך כמוך). ואם כן, ברור שאף לגבי מצוה, בשעה שעוסק בה, פטור מלעשות מצוה אחרת מדין "עוסק במצוה הפטור מן המצוה", ויהיה פטור מלתת פרוטה לעני, ולא גרע משומר אבידה. [לעניין הפטור של "עוסק במצוה פטור מן המצווה" גם במצוות חסד עיין שו"ע (יו"ד סי' שמא ס"ו) שהמשמר את המת אף שאינו מתו פטור מקרי"ש ומכל מצוות האמורות בתורה]. וקשה מהו החילוק: בין: "שומר אבדה" שלדעת רב יוסף נחשב כשומר שכר, וחייב בגניבה ואבדה, מכיוון שיש לו רווח בשמירתו לפי שפטור מליתן צדקה לעני. לבין: כל שומר חינם, דדינו שונה משומר שכר, וחייב בגניבה ואבדה, זאת למרות, שבדומה לשומר אבדה, גם לו יש רווח בשמירתו בכך שפטור מליתן צדקה לעני.