הרמ"א (יו"ד סי' קב ס"ד) פוסק בשם הסמ"ג והמרדכי פ"ק דשבת כי כל איסור שלא היה ניכר קודם שנתערב, הרי הואי בטל אעפ"י שהוא דבר שיש לו מתירין. הש"ך הביא את נידון דהמרדכי ומסיק לגבי גיגית מלאה ענבים בעוטים והיה בו הרבה יין צלול קודם השבת מותר ליקח בשבת מן היין ואעפ"י שיוצא גם עתה מן הענבים כל שעה, לפי שמתבטל במה שיצא כבר ואין בו משום דשיל"מ מאחר שלא היה עליו שם יין בפנ"ע. כעין זה פוסק לגבי חבית מלאה ענבים שלמים וממלאים החבית מים כדי לעשות תמד והענבים מתבקעים לאחר זמן ויצא כל היין מותר לימשך הימנו בשבת לשתותו לפי שמעט יין שיוצא בשבת נתערב ומתבטל עם היין שהיה בו כבר ולא היה ניכר פעם אחת בפנ"ע מעולם. והנה דברי המרדכי הנ"ל נסתרים מדברי המרדכי עצמו בסוף מסכת חולין שפוסק לגבי יבמה שרקקה דם חליצתה כשרה לפי שאי אפשר בלי צחצוחי רוק. והקשה המרדכי בשם רבי משולם דהרי קיימא לן דדם מבטל רוק ותירץ דכל שתחילת ביאתו לעולם היה בתערובת לא שייך בו ביטול. וקשה מהו החילוק: בין: דם רוק של חליצה, שאנו אומרים כי שני דברים מעורבים מלכתחילה לעולם אינם מבטלים זה את זה לבין: מים וענבים או מענבים בעוטים ויין צלול ששם אנו אומרים להיפך, שכל שלא ניכר מלכתחילה הרי הם מבטלים זה את זה.
