בתוספות (ב"ק עט ע"א ד"ה נתנו) כתבו: שבמקרה שגנב נותן לשומר לשמור עבורו בהמה שגנב – מתחייב הגנב במשיכת השומר [כמבואר שם במשנה], ואף שבעלמא אין שליח לדבר עבירה, במקרה זה, מכיון שהשומר שוגג בדבר, משום שחשב שהבהמה שייכת לגנב, יש שליח לדבר עבירה, והמעשה של השומר מחייב את הגנב.
והנה, לעומת זאת בגמרא בפרק המניח (שם לב ע"ב) מבואר לגבי שליח בית דין שהוסיף למי שנתחייב מלקות, מכה אחת יותר ממה שאמדו בית דין שהוא יכול לסבול, ומת הנלקה מחמתה – שליח בית דין גולה כדין הורג בשוגג.
ומעמידה הגמרא שמדובר שהדיין עצמו טעה במנין, וכיון שהשליח היה לו למנות בעצמו ולא לסמוך על מנינו של הדיין, אינו נחשב כאנוס אלא כשוגג.
ולכאורה הטעם שהשליח בית דין גולה, אף שהוא אינו מלקה מדעתו אלא רק בשליחות הדיינים, הוא משום שאין שליח לדבר עבירה, ולכן השליח מתחייב עבור תוספת המלקות.
אם כן, מוכח מכאן: שאף שהשליח שוגג בדבר, מכל מקום אין אומרים שיש שליח לדבר עבירה.