כשפים ושדים

שאלות ותשובות לכל נושא שתבחר

ראה בספרו של החיד"א "ברכי יוסף" (שיורי ברכה) בחלק יו"ד ס' קטו-קט"ז סוף אות ט' וכן בספר "תבואות שור" ס' ו' ס"ק ד' ובספר שואל ומשיב תניינא חלק ד' ס' פ"ז שכתבו דהרמב"ם השמיט בהלכותיו כל ההלכות וההנהגות שבש"ס הקשורות לעניינים של "רוח רעה", "עין הרע", "כוחות הטומאה" וכיוצ"ב, דהרמב"ם לשיטתו דכל מעשה כשפים וחיוביהם הן שקר וכזב, הבלים שאין בהם ממש. ואכן השמיט הרמב"ם בהלכותיו איסור לעמוד ולהביט בשדה חברו בשעה שעומדת בקמותיה משום "עין הרע" כדאיתא בב"ב ב' ע"ב. ואף השמיט הרמב"ם חשש איסור "זוגות" מפני ה"מזיקים" כדאיתא בפסחים ק"ט ע"ב. ובהמשך לכך הרמב"ם אף השמיט דין נטילת ידיים ג' פעמים לסירוגין בקם משנתו בבוקר משום "רוח רעה", כדאיתא בשבת ק"ט ע"א, ועוד. לעניין זה ראה גם רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק י"א הלכה ט"ז המפרט את כל מעשה הכשפים וחיוביהם וכותב כי: "דברים אלה הן שקר וכזב, שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים, לגויי הארצות, כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל, שהם חכמים מחוכמים, להמשך בהבלים אלו, ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן. וכי כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בליבו שהן אמת ודבר חכמה, אבל התורה אסרתן, אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים תהיה עם ה' אלוקיך." וראה דבריו שם הלכה י' (לגבי חובר חבר): "וכל אותן הקולות והשמות המשונים והמכוערים לא ירעו וגם היטב אין איתם". וכעין זה כותב הרמב"ם בהלכה י"א שם לגבי לחשים: "אין הדבר מועיל כלום". ולעניין זה ראה גם פירוש המשניות לרמב"ם עבודה זרה פרק ד' משנה ז', ומורה נבוכים חלק ג' פרק ל"ז. וראה ביאור הגר"א ביו"ד ס' קע"ט ס"ק י"ג דמבאר בדעת הרמב"ם דגם עין הרע, לחשים, שדים וכל שאר כוחות הטומאה, כולם הבלים אין בהם ממש. לעומת זאת, ראה רמב"ם פרק ב' מגירושין הל' י"ג "וכן מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו לה, והוא שידעו אותו, ואע"פ שהעלוהו ולא הכירוהו הרי הגט כשר, שזה בשעת הסכנה הוא שכותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין…" ומהו שכתב הרמב"ם שם "והוא שידעו אותו"? (דהא אין לומר שצריך להכיר את המושלך לבור, שהרי סיים הרמב"ם שם "שכותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין"). וראה הגהות מימוניות שם, מרכבת המשנה, ומעשה רוקח ועוד, שפרשו לשון הרמב"ם "שיידעו אותו" היינו שיזהו ע"פ סימנים שאינו שד אלא אדם ממש. וכדאיתא התם בסוגיא גיטין ס"ו ע"א לגבי מי שהיה מושלך לבור ואמר כתבו גט ותנו לאשתי "ליחוש שמא שד הוא, אמר רב יהודה כשראו לו דמות אדם… דחזו ליה בבואה דבבואה… דבבואה דבבואה לית להו." זאת אומרת, שהרמב"ם חושש למציאות שד המתחזה לאדם, ולפיכך, נדרשת הכרה לזהותו כאדם ולא לשד.
וקשה לדעת הרמב"ם, מאי שנא: בין: מי שמצוי בבור ומצווה על שומעיו ליתן גט לאשתו, שיכולים ליתן הגט לאשתו רק לאחר שיזהו בסימנים כי הנו אדם, היות וחוששים לשדים. לבין: הלכות נוספות הקשורות לכשפים, שדים וכוחות טומאה, כדוגמת חיוב נטילת ידיים ג' פעמים, איסור לעמוד ולהביט בשדה חבירו בעת עומדת בקומותיה ואיסור "זוגות" שאין חוששים להם, מהטעם שכולם הבלים, שקרים, כזבים אין בהם ממש.
כתב הרמב"ם פרק ח' מהלכות יסודי התורה הל' א': "והלא המעוננים והקוסמים אומרים מה שעתיד להיות ומה הפרש יש בין הנביא ובינם? (לפני שנראה את ההמשך – לכאורה הרמב"ם היה צריך להשיב שהכל כסילות והבלים… הבה נראה את המשך דבריו – ) אלא שהמעוננים והקוסמים וכיוצא בהן מקצת דבריהם מתקיימין ומקצתן אין מתקיימין, כענין שנאמר יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך, מאשר ולא כל אשר, ואפשר שלא יתקיים מדבריהם כלום אלא יטעו בכל… אבל הנביא כל דבריו קיימין, שנאמר כי לא יפול מדבר ה' ארצה ,וכן הוא אומר הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת, מה לתבן את הבר נאם ה', כלומר שדברי הקוסמים והחלומות כתבן שנתערב בו מעט בר (כלומר "מעט בר" עכ"פ יש שם), ודבר ה' כבר שאין בו תבן כלל…" דומה שבדברי הרמב"ם הנ"ל נעוץ פתרון פשר דברי הרמב"ם ששלל לכאורה כשפים וכוחות טומאה מכל וכל, ומאידך עומדים אנו נבוכים למול פרשיות התורה ומאמרי חז"ל הסותרים גישה זו (כהשגת הגר"א המפורסמת), ואף מדברי הרמב"ם האחרונים נראה ש"קצת אמת" יש בכשפים ובעוברי שמים. הא כיצד?… יתכן שהרמב"ם סבר שיש "גרעין של אמת" בכישוף וכוחות הטומאה, זאת כאמור לאחר עיון בדבריו שמעוננים וקוסמים בבחינת "כתבן שנתערב בו מעט בר", כלומר "מעט" אמת יש בהם. וכיוון זה מתחזק ביתר שאת לאחר עיון בדבריו בספר המצוות ל"ת ל"א לגבי קוסמים ומעוננים . [כדכתב שם: "שהזהירנו מקסום, רוצה לומר שיניע כח הדמיון במין מן ההנעה, כי אלו בעלי הכחות כלם המגידים מה שיתחדש קודם היותו, אמנם יתאמת להם זה בהיות כח הדמיון מהם חזק ודבריהם מתקיימים ברוב (!), ולכן ישערו במה שיהיה, ויהיה להם יתרון זה על זה בזה, כיתרון מעלות אישי האנשים קצתם על קצתם בכל כח מכחות הנפש, ואי אפשר לאלה בעלי הכחות הדמיונות מבלתי שיעשה מעשה ופעולה אחת מהפעולות, יניע בה כוחו ויוציא לאור פעולתו, והנה מהם מי שיכה במטה אשר בידו בארץ הכאות תכופות ויצעק צעקות משונות ויעזוב מחשבתו ויביט לארץ זמן ארוך עד שימצאהו כמו עניני חולי הנופל, ויספר מה שיהיה. וכבר ראיתי זה פעמים בסוף המערב. ומהם מי שישטח החול ויעמיד בו תמונות, וזה הרבה מפורסם במערב. ומהם מי שישליך אבנים דקים ביריעה מעור ויאריך לעיין בהם, ואחר כך יספר דברים, וזה ידוע ומפורסם בכל מקום שהלכתי בו. ומהם מי שישליך אזור עור ארוך בארץ ויסתכל בו ויספרו. והכוונה בזה כולו להניע את הכוח המתהווה בו, לא שאותו הפועל בעצמותו יעשה דבר או יורה על דבר. ובזה טעו ההמון כי הם בעבור שיצדקו להם קצת אותם הספורים יחשבו שאלו הפעולות יורו על מה שיהיה, והגיע בהם הענין בזה הטעות עד שחשבו כי קצת אותן הפעולות סבת היות מה שיהיה, כמו שיחשבו בעלי משפטי הכוכבים כי דיני הכוכבים אמנם הם מזה היחס, כלומר שהם מין מהנעת הכוח ולעורר אותו…"] דא עקא שרוב תעשיית הכישוף היא "שרלטנות", תרמית, הונאה ואחיזת עיניים. שבו הוליכו המכשפים שולל את ההמונים. כי רק למעט מזער יש "כוחות טומאה ממש" הפועלים את פעולתם, קרוב לוודאי שגם לאותם מכשפים "לא תמיד זה הולך", יתכן ונדרשים לכך תנאים רבים, מצבים מסוימים, זמנים מסוגלים וכדומה. ה"מכשף" אינו יכול להסתמך רק על "כוחותיו המופלאים", שהרי הלקוחות באים וקיימים כל הזמן, אין מנוס חייבים "טכסיסים חלופיים" בהישג יד… ובל נשכח גם את הברנשים הממולחים הלא מעטים הרוצים אף הם לקחת חלק ב"ביזנס" המשתלם הזה, ולעשות עסקים ורווחים קלים, ולמה לא?… התפתחו בעולם העתיק שרלטנות ותחבולות כיצד לשטות בהמונים, כך שלמעשה בתוצאה הסופית: רוב רובו של ה"כישוף" הוא באמת שרלטנות והונאה! "אם כל הרמאויות"! אמת דיבר הרמב"ם – גם אליבא דהחולקים עליו! – שאם ראית "כישוף", ידוע תדע – כ"אנן סהדי" גמור – שלנגד עיניך המשתאות שקר וכזב, הבלים שאין בהם ממש, ואל תהיה כה "פתי" להאמין ל"מסתורין" שלפניך ככל המון סכלי העולם (אם כי כאמור לעיתים רחוקות מאוד, תתכן "גרעין של אמת" בזה, אך בטל ברוב השקר גדול). מה לנו ללכת רחוק, הלא המונים חשבו גם בתקופתנו לגבי "אורי גלר" שבו בוודאי יש ממש… עד שקם והודה ברבים לפני כ10 שנים שכל פועלו "בלוף" מהתחלה ועד הסוף… אך נקודת החידוש של הרמב"ם, שמה שאסרה התורה כשפים, אין הכוונה דווקא לכוח הכישוף "האמיתי", אלא אף לרובו ככולו של תעשיית הכשפים, אשר כל מהותם הבלים וכסילות, שקר וכזב. דברי הרמב"ם מזכירים "מצב היפותטי" העלול להיות גם בעם ישראל (וחלילה שלא יקחו את דברי המכוונים למישהו באופן אישי…), שמי שלובש גלימת "בבא" ומגלגל עיניו למרום, ייחשב בהמון העם כ"מחולל פלאות, רואה נסתרות, מקובל ומלוב"ן" ורבים סיפורי המופת המתלווים אליו, וקהל מעריצים יגונן עליו בקנאות ודביקות. באם נגיע למצב כזה (יתכן ולא רחוק היום…), לא נהיה דוברי שקרים אם נאמר שכל הלובש גלימה הוא בחזקת… על אף שבוודאי איננו כופרים ח"ו, ומאמינים אנו במציאות של אנשי מופת מלומדים בניסים, והיו כאלו במהלך הדורות, כולל הדור האחרון, אבל לא כל הלובש גלימה ל"קדוש ומלוב"ן" ייחשב (ולעיתים דווקא ההיפך)…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הצטרף גם אתה לדיון

גם אתה רוצה להיות פעיל בקהילה שלנו?

לענות על שאלות להציף סוגיות ודיונים?