כתב הרמב"ם פרק ח' מהלכות יסודי התורה הל' א': "והלא המעוננים והקוסמים אומרים מה שעתיד להיות ומה הפרש יש בין הנביא ובינם? (לפני שנראה את ההמשך – לכאורה הרמב"ם היה צריך להשיב שהכל כסילות והבלים… הבה נראה את המשך דבריו – ) אלא שהמעוננים והקוסמים וכיוצא בהן מקצת דבריהם מתקיימין ומקצתן אין מתקיימין, כענין שנאמר יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך, מאשר ולא כל אשר, ואפשר שלא יתקיים מדבריהם כלום אלא יטעו בכל… אבל הנביא כל דבריו קיימין, שנאמר כי לא יפול מדבר ה' ארצה ,וכן הוא אומר הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת, מה לתבן את הבר נאם ה', כלומר שדברי הקוסמים והחלומות כתבן שנתערב בו מעט בר (כלומר "מעט בר" עכ"פ יש שם), ודבר ה' כבר שאין בו תבן כלל…" דומה שבדברי הרמב"ם הנ"ל נעוץ פתרון פשר דברי הרמב"ם ששלל לכאורה כשפים וכוחות טומאה מכל וכל, ומאידך עומדים אנו נבוכים למול פרשיות התורה ומאמרי חז"ל הסותרים גישה זו (כהשגת הגר"א המפורסמת), ואף מדברי הרמב"ם האחרונים נראה ש"קצת אמת" יש בכשפים ובעוברי שמים. הא כיצד?… יתכן שהרמב"ם סבר שיש "גרעין של אמת" בכישוף וכוחות הטומאה, זאת כאמור לאחר עיון בדבריו שמעוננים וקוסמים בבחינת "כתבן שנתערב בו מעט בר", כלומר "מעט" אמת יש בהם. וכיוון זה מתחזק ביתר שאת לאחר עיון בדבריו בספר המצוות ל"ת ל"א לגבי קוסמים ומעוננים . [כדכתב שם: "שהזהירנו מקסום, רוצה לומר שיניע כח הדמיון במין מן ההנעה, כי אלו בעלי הכחות כלם המגידים מה שיתחדש קודם היותו, אמנם יתאמת להם זה בהיות כח הדמיון מהם חזק ודבריהם מתקיימים ברוב (!), ולכן ישערו במה שיהיה, ויהיה להם יתרון זה על זה בזה, כיתרון מעלות אישי האנשים קצתם על קצתם בכל כח מכחות הנפש, ואי אפשר לאלה בעלי הכחות הדמיונות מבלתי שיעשה מעשה ופעולה אחת מהפעולות, יניע בה כוחו ויוציא לאור פעולתו, והנה מהם מי שיכה במטה אשר בידו בארץ הכאות תכופות ויצעק צעקות משונות ויעזוב מחשבתו ויביט לארץ זמן ארוך עד שימצאהו כמו עניני חולי הנופל, ויספר מה שיהיה. וכבר ראיתי זה פעמים בסוף המערב. ומהם מי שישטח החול ויעמיד בו תמונות, וזה הרבה מפורסם במערב. ומהם מי שישליך אבנים דקים ביריעה מעור ויאריך לעיין בהם, ואחר כך יספר דברים, וזה ידוע ומפורסם בכל מקום שהלכתי בו. ומהם מי שישליך אזור עור ארוך בארץ ויסתכל בו ויספרו. והכוונה בזה כולו להניע את הכוח המתהווה בו, לא שאותו הפועל בעצמותו יעשה דבר או יורה על דבר. ובזה טעו ההמון כי הם בעבור שיצדקו להם קצת אותם הספורים יחשבו שאלו הפעולות יורו על מה שיהיה, והגיע בהם הענין בזה הטעות עד שחשבו כי קצת אותן הפעולות סבת היות מה שיהיה, כמו שיחשבו בעלי משפטי הכוכבים כי דיני הכוכבים אמנם הם מזה היחס, כלומר שהם מין מהנעת הכוח ולעורר אותו…"] דא עקא שרוב תעשיית הכישוף היא "שרלטנות", תרמית, הונאה ואחיזת עיניים. שבו הוליכו המכשפים שולל את ההמונים. כי רק למעט מזער יש "כוחות טומאה ממש" הפועלים את פעולתם, קרוב לוודאי שגם לאותם מכשפים "לא תמיד זה הולך", יתכן ונדרשים לכך תנאים רבים, מצבים מסוימים, זמנים מסוגלים וכדומה. ה"מכשף" אינו יכול להסתמך רק על "כוחותיו המופלאים", שהרי הלקוחות באים וקיימים כל הזמן, אין מנוס חייבים "טכסיסים חלופיים" בהישג יד… ובל נשכח גם את הברנשים הממולחים הלא מעטים הרוצים אף הם לקחת חלק ב"ביזנס" המשתלם הזה, ולעשות עסקים ורווחים קלים, ולמה לא?… התפתחו בעולם העתיק שרלטנות ותחבולות כיצד לשטות בהמונים, כך שלמעשה בתוצאה הסופית: רוב רובו של ה"כישוף" הוא באמת שרלטנות והונאה! "אם כל הרמאויות"! אמת דיבר הרמב"ם – גם אליבא דהחולקים עליו! – שאם ראית "כישוף", ידוע תדע – כ"אנן סהדי" גמור – שלנגד עיניך המשתאות שקר וכזב, הבלים שאין בהם ממש, ואל תהיה כה "פתי" להאמין ל"מסתורין" שלפניך ככל המון סכלי העולם (אם כי כאמור לעיתים רחוקות מאוד, תתכן "גרעין של אמת" בזה, אך בטל ברוב השקר גדול). מה לנו ללכת רחוק, הלא המונים חשבו גם בתקופתנו לגבי "אורי גלר" שבו בוודאי יש ממש… עד שקם והודה ברבים לפני כ10 שנים שכל פועלו "בלוף" מהתחלה ועד הסוף… אך נקודת החידוש של הרמב"ם, שמה שאסרה התורה כשפים, אין הכוונה דווקא לכוח הכישוף "האמיתי", אלא אף לרובו ככולו של תעשיית הכשפים, אשר כל מהותם הבלים וכסילות, שקר וכזב. דברי הרמב"ם מזכירים "מצב היפותטי" העלול להיות גם בעם ישראל (וחלילה שלא יקחו את דברי המכוונים למישהו באופן אישי…), שמי שלובש גלימת "בבא" ומגלגל עיניו למרום, ייחשב בהמון העם כ"מחולל פלאות, רואה נסתרות, מקובל ומלוב"ן" ורבים סיפורי המופת המתלווים אליו, וקהל מעריצים יגונן עליו בקנאות ודביקות. באם נגיע למצב כזה (יתכן ולא רחוק היום…), לא נהיה דוברי שקרים אם נאמר שכל הלובש גלימה הוא בחזקת… על אף שבוודאי איננו כופרים ח"ו, ומאמינים אנו במציאות של אנשי מופת מלומדים בניסים, והיו כאלו במהלך הדורות, כולל הדור האחרון, אבל לא כל הלובש גלימה ל"קדוש ומלוב"ן" ייחשב (ולעיתים דווקא ההיפך)…