א. רבים השיבו שדינו של הרמב"ן לגבי העדר ברזל בבית המקדש "ומפני זה לא היה במשכן ברזל… וכן בבית עולמים לא נעשה בו כלי ברזל" אינו "איסור" או "פסול" אלא "אינו ראוי" בלבד כניהוג לכתחילה. דלא משמע מפשטות דבריו דהוי "איסור" או "פסול" אלא ניהוג בלבד.
כמובן שבמשכן העדות שעשה משה רבנו במדבר היה איסור לעשות ברזל כפי שהיה איסור לשנות את ציווי מלאכת המשכן, שכמו כן אין לעשות כסף תחת זהב או זהב תחת נחושת, שכל מלאכתיה נאמרו בציווי בפירוט רב כיצד ייעשו ומאיזה חומרים ואין לשנותו במאומה.
ברם, לדורות שנצטווו על העשיה, קיימת אפשרות לשינויים כמבואר ברמב"ם בהלכות בית הבחירה, ובאין אפשרות לזהב וכסף יכול לעשותם גם מברזל ושאר מתכות, כדכתב הרמב"ם – ולא רק לגבי המנורה אלא אף לגבי שאר כלי המקדש, כדבריו שם בהלכות בית הבחירה (פרק א' הלכה י"ח):
"המנורה וכליה, והשולחן וכליו, ומזבח הקטורת וכל כלי שרת אין עושין אותן אלא מן המתכת בלבד, ואם עשאום של עץ או עצם או אבן או של זכוכית פסולין".
משמע להדיא שרשאי לעשותם גם מברזל שהרי לא הוציא מכלל עשייתם אלא עץ, עצם, אבן וזכוכית בלבד. וכתב במפורש שאפשר לעשותם "מן המתכת" –הרי ברזל בכלל.
ומקורו של הרמב"ם ישר מהסוגיא במנחות התם (כ"ח ע"ב):
"דתניא אין לו זהב מביא אף של כסף, של נחשת, של ברזל, ושל בדיל, ושל עופרת…" אלא שלמד הרמב"ם שאין זה דין רק במנורה אלא גם בשאר כלי המקדש.
ומ"מ סובר הרמב"ן שאין ברזל לכתחילה, שאינו ראוי שיהיה כלי ברזל במקדש ה' כפי שביאר, אמנם נימא דגם לדעת הרמב"ן אין דנים אפשר משאי אפשר, העדר הברזל אינו אלא ניהוג לכתחילה שכך יותר נכון וראוי, אולם בשעת הדחק מותר לעשותם מברזל -ומהני לגמרי.
ב. עוד טענו, שיתכן שגם לדעת הרמב"ן עיקר ניהוג זה – לא לעשות כלי ברזל במקדש – עיקר עניינו ה"ניראות" כלומר שלא ייראה ברזל, שגנאי יש בו כפי שכתב וביאר, ויתכן שלכן אף הכהנים החשמונאים שעשו בתחילה את המנרוה מ"שיפודי ברזל" הקפידו לחפותם ב"בעץ" היינו בבדיל כמפרש רש"י. ונימא שלא היה זה רק לנוי ויופי שייראה נאה ומהודר יותר ככלי כסף [או ככלי זהב אם צבע החיפוי היה כזהב], אלא משום דא גופא -שלא ייראה שנעשה מברזל כטעמו של הרמב"ן. וכל כה"ג אין מניעה לא לעשותו מברזל כשנצרך. (וע"ע בתוס' רי"ד שם שביאר באופן אחר מדוע חיפו את שיפודי הברזל בבעץ).
ג. היו מהחברים שהעלו צדדים נוספים לבאר קושיא זו. ברם יודגש, דהדלקת מנורת חשמונאי זו הנזכרת בסוגיא עניינה, להוכיח ממה כשרה המנורה להיעשות, שנחלקו שם האם אפשר לעשותה גם מ"עץ". וסביב זה השקו"ט שם להוכיח דלא היא, שאף בני חשמונאי לא עשאוה מ"עץ" שעץ פסול הוא למנורה אלא עשואה מברזל וחיפו אותה ב"בעץ" [בדיל]. הרי להדיא שם שברזל כשר למנורת המקדש. ואף שם הביאה הסוגיא ברייתא מפורשת: "אין לו זהב מביא אף של כסף, של נחשת, של ברזל, ושל בדיל, ושל עופרת…" [ולדברי הרמב"ם אין זו הלכה רק במנורה אלא בכל כלי השרת].
וכן פשיטא ואינה צריכה לפנים, שמנורה כלי שרת הוי, ולא דמיא לסכין שחיטה -ששחיטה אינה עבודה וכשרה בזר, אולם מנורה על אף שהדלקתה כשרה בזר, כלי שרת לכל דבר שהטבתה עבודה גמורה וכשרה רק בכהנים.
וראה רמב"ם בפרק א' מהלכות בית הבחירה הלכה ו': "ועושין במקדש שבעה כלים … מזבח לעולה… וכבש שעולים בו למזבח… וכיור וכנו… ומזבח לקטורת, ומנורה, ושולחן. ושלשתן בתוך הקדש לפני קדש הקדשים:"
וכן בהלכה י"ח שם: " המנורה וכליה, והשולחן וכליו, ומזבח הקטורת, וכל כלי שרת אין עושין אותן אלא מן המתכת בלבד…"