נר חנוכה בשני פתחים

שאלות ותשובות לכל נושא שתבחר

איתא במסכת שבת דף כג ע"א דחצר שיש לה ב' פתחים,  משתי רוחות,  ידליק נרות חנוכה בכל רוח, מפני החשד. דהיינו, שבני אותה העיר, שלפעמים הם עוברים ליד פתח זה ואינם עוברים ליד הפתח האחר, שהוא בצד אחר של הבית ועלולים הם לומר, כשרואים פתח שלא דולק בו נר חנוכה, "כמו שלא הדליק בעל הבית בפתח זה, בפתח האחר שבצד השני של הבית גם כן לא הדליק". משום חשד זה חייב להדליק בשני הפתחים.

וכן פסק השו"ע בסימן תרע"א דחצר שיש לו שני פתחים משתי רוחות, צריך להדליק בשתיהן מפני החשד. ואף הרמ"א שם הסכים לדעת השו"ע אלא שלשיטתו  אין לברך על ההדלקה השניה של מפני החשד.

והנה, איתא במשנה במסכת חולין בדף קי"ג דמדאורייתא איסור בשר בחלב הנו רק בבשר בהמה אבל בשר חיה ועוף אינו אלא מדרבנן. וכן פסק בשו"ע חלק יו"ד סימן פ"ז סעיף ג' דבשר חיה ועוף מותר בבישול ובהנאה, ואף באכילה אין אסורו אלא מדרבנן. וברמ"א שם פסק דהואיל ואיסור בשר חיה ועוף בחלב אינו אלא מדרבנן נהגו לעשות חלב משקדים ומניחים בה בשר עוף. אבל בשר בהמה יש להניח אצל החלב שקדים משום מראית העין.

וראה שם בנושאי כלים שהטעם לדין הנ"ל של הרמ"א לפיו בבשר בהמה חוששים למראית עין ובבשר עוף לא הוא היות ובאיסור דרבנן אין חוששים  למראית עין (כלומר חשד).

זאת למרות שהפתרון לחשד זה הוא לא הימנעות מאכילת בשר עוף עם חלב שקדים, אלא רק לשים בחלב עצמו את השקדים.

וקשה, לשיטת הרמ"א, מאי שנא:

בין: החיוב להדליק עוד נר מפני החשד (כלומר מראית עין) על אף שזהו רק חיוב מדרבנן.

לבין: איסור בשר עוף בחלב שקדים, ששם לא חוששים  למראית עין משום שהאיסור הוא מדרבנן.

א.         רבים חילקו – בסגנונות שונים העולים לכיוון אחד – אכן בדרבנן ככלל אין להחמיר בחששות של "מראית העין" וכדומה. בשונה מכך הדלקת נר חנוכה, היות ומצוותה להדליק נרו בפתח ביתו מבחוץ לעיני העוברים והשבים, הרי כאן העניין מעורר החשד נעשה לעין כל בראש כל חוצות, בפרסום רב ובפרהסיה! – ומשכך חששו חכמים לחשד למרות היותו דרבנן.

ב.         בדרך דומה יש שאמרו, היות ומצוות הדלקת נר חנוכה "פירסומי ניסא" להראות את נרות חנוכה לרבים "כנגד הרואים" ולעיניהם , וחומרתו גדולה (ימכור את כסותו לכך), חששו חכמים לרעותא ב"פרסומי ניסא" כנגד הרואים ולעיניהם, והחמירו ב"חשד" ו"מראית העין" בנר חנוכה יותר מדרבנן דעלמא.

ג.         יש שהבחינו בשני סוגי "דרבנן": יש והוא גזרה לדאורייתא כ"בשר עוף בחלב" גזרה משום בשר בהמה בחלב, ויש שהוא מצווה ממש כ"נר חנוכה" שאינו משום גזרה לדאורייתא.

כל היכא דהוא משום גזרה, לא חששו למראית העין וכדומה, שהרי מראית העין גופא הוי  כגזרה וחשש, ואם כן דמיא ל"גזרה לגזרה" וכוליה האי לא החמירו בדרבנן. בשונה מכך מצוות נר חנוכה וכל בדומה לה, שאינה "גזרה" אלא "מצווה" ממש, גם בה יש מקום לגזור משום חשש וחשד, כשאר מצוות דאורייתא דעלמא ולא הוי כ"גזרה לגזרה" .

ד.         יש שהביאו בשם הפוסקים כאגרות משה (או"ח חלק ד' ס' פ"ב) ועוד, שיש שני סוגי "מראית העין": יש מראית העין שיסודו חשש, שהרואים עלולים להסיק מכך היתר באופן האסור, ויש מראית העין שעניינה "חשד", כלומר יחשדו בו שהוא עבריין המזלזל במצוות ואיסורים. מחדש האגרות משה הנ"ל ש"חשד" חומרתו גדולה יותר מסתם "מראית העין" (שעלולים ללמוד ממנו), דהוי כאיסור דאורייתא, דילפינן לה מ"והייתם נקיים מה' ומישראל" – ששומה על האדם להיזהר שלא יחשדו בו שאינו נוהג כדת וכשורה.

ולענייננו, בשר עוף בחלב שקדים עניינו "מראית העין" שמא ילמדו ממנו היתר במקום איסור, שבשר עוף בחלב מותר (שהרי רק בשר בהמה בחלב אסרה תורה), ולכן בזה לא החמירו משום דהוי רק חשש באיסור דרבנן. בשונה מכך אי הדקת נר חנוכה בפתח השני, שעניינו "חשד" שיסיקו ממעשיו שאינו מדליק נרות חנוכה בכלל, ובעל עבירה הוא, וחומרתו גדולה – "והייתם נקיים", ויש להחמיר בה טפי אף בדרבנן.

ה.         יש שחילקו בין סתם מראית העין בדרבנן כבשר עוף בשקדים, שלא החמירו והטריחו עליו "להקשות את אכילתו והנאתו" לטרוח להניח שקדים בתבשילו. לבין הדלקת נר חנוכה גם בפתח השני, שעל ידי כך הלא מרוויח פעם נוספת מצוות הדלקת נר חנוכה שמדליק גם בפתח השני. נמצא שאין כאן הפסד וקושי אלא רק רווח ושכר . (ואכן החברים הביאו ראיות מפוסקים שונים שנקטו שיסוד הדלקת הנר בפתח השני כהרחבת המצווה הקיימת "שידליק בשני פתחיו", וחלים בה כל דיני הדלקה, כמובן יש שחלקו בזה).

ו.          ובדומה לזה יש אמרו – בכמה הדגשים וסגנונות: מכיוון והדלקת נר חנוכה בפתח השני באה להציל אותו מחשד ורינון שעבריין הוא, אם כן בוודאי נשכר הוא בהדלקה זו וטובתו האישית קיימת מזה, שמרוויח בכך את "שמו טוב",

ויתירה מכך, הלא רש"י פירש בשבת שם כ"ג ע"ב ש"חשד" גורר בעקבותיו קללת העוברים ושבים האומרים "תבא מארה לאדם שלא שלא קיים מצוות נר חנוכה" . ולא דמיא אם כן להמנעות ממראית העין בדרבנן שכולה צמצום פעולותיו ונוחיותיו שלא בטובתו (אלא מראיית האחר), ולו אין תועלת אישית מזה, ומשכך לא החמירו בו.

ז.          יש שהבחינו בין המניעים הנראים לעין : בעוד שבשר עוף בשקדים אין לחשוש שמא הרואים יטילו בו דופי שפועל עבירות בקום ועשה ובשאט נפש ואוכל מאכלות אסורים, אלא יעיינו למצוא לו זכות שכנראה אוכל באופן המותר (וחלב שקדים הוא). בעוד שאי הדלקת נר חנוכה, אין כאן עשיית עבירה בקום ועשה, אלא רק הימנעות מעשיית מצווה, ויסיקו הרואים כנראה "עצלן" הוא. דווקא קולת לשון הרע בכהאי גוונא היא היא המעצימה והנותנת שלא ילמדו עליו זכות, ובאשר על כן ראוי להחמיר דווקא בשל כך להימנע מחשד אשר בקל צף ועולה בפיות שכניו.

ח.         חברים נוספים הפנו לחתם סופר בשבת כ"ב שכתב שמצוות חנוכה יסודה בדאורייתא חיוב הודאה על הנס, יתכן אפוא שיש מקום להחמיר במצוות נר חנוכה טפי מדרבנן דעלמא, ובאשר על כך חששו בשני פתחים משום הרואים טפי מדרבנן דעלמא .

ט. דרך נוספת כבר ציינו חברי "חילוקא" שחשד זה קצת תמוה. הלא הגמ' מסיקה שם שמדובר בחשד של אנשי העיר שיודעים שזה ביתו ומכירים שבעל שני פתחים הוא. אלא מכיוון ששני פתחיו לא באותה הרוח, יחשדו בו "מדהאי גיסא לא אדליק, באידך גיסא נמי לא אדליק." ותמוה מדוע יבואו לחשוד כן, ולא יניחו בפשטות וביושר שכן הדליק בצד השני (שכך באמת עשה!)?…

החתם סופר שם ביאר טעם לחשד זה: "טעם חשדא זו משום דרוב ישראל המה מהמהדרים שמדליקים נר לכל א' וא', ומידי דלא שכיחא שלא יהי' בבית כי אם איש אחד. וכיון שיש כאן ב' מדליקים בבית, ויש לו ב' פתחים, טוב הי' לו להדליק בכל פתח נר א', ומדלא אדליק בהאי שמע מיניה דעכ"פ אינינו מהמהדרים וחס על ממונו, איכא למיחשדא שמא באידך נמי לא אדליק. כן מצאתי כמדומה לי בחי' מהרי"ט…"

יתכן לפי זה ליישב את הקושיא גם באופן הזה, דשאני הכא שיש באמת בסיס לחשד הבריות, שרגילות שבני בית רבים הם, והחשד ממהר להתעורר טפי מדעלמא, (למה לא הדליק אחד מבני הבית את נרו בפתח השני כנהוג?… – כנראה בכלל לא מדליקים כאן!…) שפיר אפוא תקנו בכהאי גוונא להדליק נר נוסף משום החשד הפורץ טפי מדרבנן דעלמא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הצטרף גם אתה לדיון

גם אתה רוצה להיות פעיל בקהילה שלנו?

לענות על שאלות להציף סוגיות ודיונים?