הגמרא במסכת פסחים (דף ק"ח ע"א) מסיקה דחייבים להסב, בליל הסדר, בכל ארבעת הכוסות. זאת מהטעם, דיש ספק האם תקנת חכמים המקורית חייבה הסבה רק בשתי הכוסות הראשונות או רק בשתיים האחרונות. ולפיכך מספק חייב אדם להסב בכולן. ובר"ן שם מקשה, מדוע מחמירים מספק לחייב הסיבה בכל ארבעת הכוסות הרי קיימא לן הכלל של "ספק דרבנן לקולא". ומתרץ הר"ן, דלא אמרינן הכלל של "ספק דרבנן לקולא", מקום בו, כבענייננו, המשמעות של החלת הכלל הזה הנה ביטול המצווה לגמרי. ולפיכך, גם כאן במצוות הסיבה, באם אזלינן בתר הכלל של "ספק דרבנן לקולא" משמעות הדבר תהיה, ביטול מצוות הסיבה לגמרי בשתיית הכוסות – היות וכל הכוסות בספק עומדות. והנה, ראה בחידושי הר"ן (מסכת מגילה דף ג ע"ב) לעניין מצוות קריאת המגילה בפורים בעיר ספק מוקפת חומה. דאמנם יש לנקוט דלא אמרינן "ספק דרבנן לקולא" מקום בו תיבטל לחלוטין מצוות קריאת מגילה ולפיכך, ברי כי בעיר ספק מוקפת חומה אין לפטור האדם ממצוות קריאת מגילה. אך יחד עם זאת, החובה לקרא מגילה קיימת רק בי"ד ולא בט"ו. וזאת מהטעם, שלאחר שכבר קרא את המגילה בי"ד אז בכל הנוגע לקריאת ט"ו הדר לדוכתיה הכלל של "ספק דרבנן לקולא" ופטור מלשוב ולקוראה בט"ו.
ויקשה מאי שנא: בין מצוות הסיבה בארבע כוסות, דבמקום ספיקא – אזלינן לחומרא ומחייבים בהסיבה בכל ארבעת הכוסות. ולא אמרינן, כי לאחר שהיסב בשתי כוסות ראשונות, לגבי שתי הכוסות השניות הדר לדוכתיה "ספיקא דרבנן לקולא" ויהיה פטור מלהסב בהן. לבין מצוות קריאת המגילה דבמקום ספיקא אמנם מחייבים את האדם בקריאת המגילה אבל רק ביום י"ד. ואילו לגבי קריאת יום ט"ו הדר לדוכתיה הדין של "ספיקא דרבנן לקולא".