שאלה זו לקוחה מהמנחת חינוך בס' קמ"ח (איסור שתית דם) אשר שואל זאת. אף מדגיש שם ששיעור שתיית משקאות האסורים בעלמא הינו בוודאי רביעית ולא כזית, וכמו שמשמע מהרמב"ם בהלכות שבועות שכתב (פרק ד' הל' ד') "וכמה ישתה ויהא חייב, יראה לי שאינו חייב עד שישתה רביעית כשאר איסורין" (הרי ששאר שתיית איסורי תורה – כל היכא שלא כתוב במפורש אחרת – שיעורם ברביעית לא בכזית). ואם כן התירוץ צריך להתמקד מה שנא איסורי חמץ, דם ותרומה, שמשום מה שיעור שתייתם בכזית, ולא כבכל מקום ברביעית. דעת המנחת חינוך נוטה לומר שכל הנראה כל היכא שנכתב האיסור בלשון "אכילה" אף שיעור שתייתו בכזית ולא ברביעית ככל מידי דאכילה. ולכן חמץ ("לא תאכל חמץ", "כל מחמצת לא תאכלו"), ודם ("וכל דם לא תאכלו"), ותרומה (ואיש כי יאכל קודש בשגגה") שנכתב בהם אכילה אף שיעור שתייתם בכזית. ומאידך איסור שתיית יין בנזיר נכתב להדיא בלשון "לא ישתה" לכן שיעורו ברביעית כדעלמא בשאר משקים האסורים.. אלא שצריך עיון ממעשר שני שאף שם נאמר לשון אכילה "לא תאכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תרושך ויצהרך", ולמרות כן כתב הרמב"ם ששיעורו ברביעית ולא כזית. ונשאר על זה המנחת חינוך בצ"ע. יש שישבו קושיא זו ממעשר שני (ישועות מלכו ועוד), שהיות ונחשבים "דגנך, תרושך ויצהרך" כלאווין נפרדים לכל אחד ואחד (כמבואר בספר המצוות לרמב"ם ל"ת קמ"ג), הרי זה כאילו כתבה התורה גם לשון שתיה על "תירושך ויצהרך", ולשון "אכילה" דכתיב בתחילת הפסוק כביכול לא קאי על זה, אלא רק על "דגנך", ועל כן שיעור שתייתו ברביעית.