הרמב"ם, בפרק א' מהלכות חמץ ומצה הלכה א', פסק כי האוכל כזית חמץ בפסח חייב כרת, אחד האוכל ואחד הממחה ושותה. כנ"ל פסק הרמב"ם, בפרק ו' מהלכות מאכלות אסורות, לעניין איסור שתיית דם כי שיעורו הוא בכזית. וכנ"ל גם פסק הרמב"ם, בהלכות תרומות פרק י' הלכה ב' לעניין איסור זר בשתיית תרומה ששיעורו בכזית. לעומת זאת: הרמב"ם בפרק ה' מהלכות נזירות, לגבי איסור שתיית יין לנזיר פסק כי שיעור חיובו הוא ברביעית (ולא סגי בכזית). כך גם פסק הרמב"ם, בפרק ד' הלכה ה' מהלכות מעשר שני, לעניין איסור שתיית מעשר שני מחוץ לירושלים כי שיעורו הוא ברביעית.
ויקשה, מאי שנא: בין: איסורי שתיית חמץ, שתיית דם ותרומה לגביהם נקבע שיעור האיסור בכזית. לבין: איסורי שתיית יין בנזיר ושתיית מעשר שני מחוץ לירושלים לגביהם נקבע שיעור האיסור ברביעית.