ראה ב"אנציקלופדיה הלכתית רפואית" שם בערך "חניטה" שמביא לגבי שיטת החניטה המצרית בפרעונים ובאישים חשובים שהיו פותחים את הגופה ומוציאים ממנה את האיברים הפנימיים, כולל המוח, ומכניסים לתוך החלל תמרוקים ושרפים.
"…ראשית הוציאו את המוח דרך הנחיריים בוו של ברזל. המוח עבר תהליכי ייבוש להכשירו להיקבר לצד הגופה. לתוך חלל הגולגולת (במקום המוח) הכניסו תערובת של בשמים שונים… אחר כך בוצע חתך בצידה של הגופה, דרכו הוציאו את איברי החזה והבטן. האיברים נרחצו ביין של תמרים, הושרו בבשמים שונים, והושמו בכדים מיוחדים, שעליהם נכתב שמו של הנפטר. את חלל הגופה מילאו בשרף של עצים, כעץ ארז ובשמים שונים כמור וקינמון, ותפרו את החתך שבבטן. הגופה הושרתה באמבט של נתר למשך כמה עשרות ימים ( 70 או יום 40), לאחר שנרחצה ביין של תמרים. לאחר תקופה זו חזרו ורחצו את הגופה, ייבשו אותה היטב, ביצעו חתכים אורכיים בחלקים שונים של הגוף, ולתוכם הכניסו בשמים שונים. לאחר מכן עטפו את הגופה כולה, מכף רגל ועד ראש, בפיסות בגד פשתן עדין, ספוג בבשמים שונים… בסיום התהליך מציגים את הגופה לאוויר עד להתייבשותה ולהצטמקותה."
וראה בפרשת ויחי מספרת התורה שלאחר פטירת יעקב יוסף ציווה את עבדיו הרופאים לחנוט את אביו יעקב.
"וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרֹפְאִים לַחֲנֹט אֶת אָבִיו וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל: וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם:"
לפשוטו של מקרא נראה שמטרת חניטת יעקב הייתה כפי שנהגו במצרים, בימים ההם, במלכיהם וחשוביהם.
לעניין זה ראה בשו"ת הרשב"א ח"א ס' שס"ט שחנטו את יעקב כדרכם בעת ההיא בנתיחת הגוף והוצאת איברים פנימים.
והנה, איתא במסכת בבא בתרא דף קנ"ד ע"א דאיסור חמור הוא ניוול המת ובפרט ניתוח אבריו וכיוצ"ב.
לעניין זה ראה גם שו"ע חלק יור"ד סימן שס"ג סעיף ז'.
