כתב האבודרהם בסדר תפילת תענית (מובא בב"י חלק או"ח סימן תק"נ) שלו היה חל עשרה בטבת בשבת הרי שהיו מתענים בו אפילו בשבת (למעשה על פי הלוח שלנו לעולם לא יחול עשרה בטבת בשבת).
זאת בניגוד לשאר תעניות שאם חלות בשבת נדחית התענית לאחר השבת.
הטעם לכך משום שלגבי עשרה בטבת כתיב "בעצם היום הזה" ככתוב בספר יחזקאל פרק כ"ד "בֶּן אָדָם כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה:"
וכבר תמה עליו הבית יוסף "ולא ידעתי דמנין לו זה".
והנה, מצינו לגבי תענית תשעה באב שאע"פ שהיא חמורה מכל התעניות (שמתענים בה מערב עד ערב, אסורה בחמשה עינויים ועוברות ומניקות מתענות בו) בכל זאת אין מתענים בה בשבת אלא נדחית היא ליום ראשון.
ולכאורה הדברים בבחינת ק"ו שכן אם תענית חמורה כתשעה באב אינה דוחה שבת ק"ו תענית קלה כעשרה בטבת (שאין בה אלא איסור אכילה ושתיה, ואין מתענים בו מהלילה, ועוברות ומניקות פטורות ממנו וכנפסק בשו"ע או"ח ס' תק"נ) שלא תדחה את השבת.
ודוחק לומר דהאבודרהם דרש זאת מכוח גזרה שווה "עצם היום הזה" מיום הכיפורים, שהרי אין אדם דורש גז"ש מעצמו (מסכת פסחים דף ס"ו ע"א).
ואם כן יקשה, לשיטת האבודרהם, מאי שנא:
בין: כל ימי התעניות ובהן תשעה באב החמור, שאם חלים בשבת דינם נידחים ליום ראשון, שאין מתענים בשבת.
לבין: עשרה בטבת, למרות שאינו חמור כתשעה באב, מ"מ לגבי תענית בשבת דינו חמור טפי שמתענים בו אפילו בשבת.