'וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה' (בראשית ל')
איתא במסכת ברכות דף ס' ע"א דמי שמתפלל לשעבר -תפילתו תפילת שווא, משום שמתפלל לשינוי מציאות עשויה קיימת, ושינוי מציאות עשויה קיימת בלתי אפשרי רק על ידי נס, ותפילתו לנס לא תתקבל -לכן הוי תפילת שווא.
כשמתפלל על אשתו המעוברת שתלד בן זכר או השומע קול צעקה מהעיר ומתפלל שלא היו אלה בני ביתו: "כיצד, היתה אשתו מעוברת, ואמר, יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפילת שוא. היה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר, ואמר, יהי רצון שלא יהיו אלו בני ביתי, הרי זו תפילת שוא… מתיב רב יוסף ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה, מאי 'ואחר' אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה י"ב שבטים עתידין לצאת מיעקב ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות הרי עשרה, אם זה זכר לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות מיד נהפכה לבת, שנאמר 'ותקרא את שמה דינה…אין מזכירין מעשה נסים. ואיבעית אימא מעשה דלאה בתוך ארבעים יום הוה…"
לעניין זה ראה כף החיים או"ח סימן ר"ל ס"ק א': "ואין לאדם לבקש דבר שאין נעשה כפי הטבע כגון, אם אשתו הפילה לשמונה -שיחיה, וכן אסור להתפלל שיעשה לו הקב"ה נס בשינוי העולם כגון, שאם יש לו אילן שיוציא פירות קודם זמנו"
והנה איתא בתענית דף ח' ע"ב, דהנכנס למוד את גרנו אומר "יהי רצון… שתשלח ברכה במעשה ידינו", התחיל למוד אומר "ברוך… השולח ברכה בכרי הזה". מדד ואח"כ בירך הרי זו "תפלת שוא" לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין: "ואמר רבי יצחק אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר (דברים כח, ח) יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. תנא דבי ר' ישמעאל אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת בו שנאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. ת"ר הנכנס למוד את גרנו אומר יר"מ ה' אלהקנו שתשלח ברכה במעשה ידינו. התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה. מדד ואח"כ בירך -הרי זו תפלת שוא לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין".
וכך גם נפסק ברמב"ם, בהלכות ברכות פרק י' הלכות כ"ב ו-כ"ו. ובשו"ע אורח חיים סימן ר"ל.
בפשטות הברכה על הכרי מובנה "ריבוי כמותי" של התבואה הקיימת בכרי.
וכך משמע מרש"י שפירש: "אין הברכה שמתברך ורבה מאיליו פויישו"ן בלעז" (וביאור "פויישון" ע"פ מתרגמי לועזי רש"י – הרבה ושפע של יבול)
וכן משמע לכאורה במשנ"ב שם ס"ק ד' שאכן מדובר בתפילה לריבוי כמותי: "ברוך השולח ברכה וכו' – וכתב הא"ר דיאמר בלא הזכרת השם, דדוקא במודד כדי לעשר מצינו שהבטיח הקב"ה ברכה עד בלי די, כמה דכתיב הביאו את כל המעשר וגו' ובחנוני נא בזאת וגו' והריקותי לכם ברכה עד בלי די ".
והרי שם במעשר הברכה הינה כמותית שאם תעשר –תזכה לשפע יותר מבחינה כמותית.
ובכל זאת הא חזינן שרשאי אדם להתפלל שתשרה בכריו ברכה של ריבוי כמותי טרם המדידה, למרות שאם כעת יתרבה -הרי הוי שינוי מציאות עשויה קיימת.
ואולם אחרי המדידה אין לברך ברכה זו -דהוי ברכה לשוא, שלא תתכן כעת השתנות כמות התבואה, שאין ברכה זו יכולה לחול אלא בדבר הסמוי מן העין.
וקשה מיניה וביה – מאי שנא:
בין: המתפלל על אשתו המעוברת שתלד בן זכר שחשבינן לתפילתו כתפילת שווא.
זאת מהטעם שתפילה מעין זו היא תפילה לשינוי מציאות קיימת, ובלתי אפשרי רק ע"י נס ואין להתפלל על נס.
ובין: השומע קול צעקה מהעיר ומתפלל שלא יהי אלה בני ביתו דהוי תפילתו כתפילת שווא מהאי טעמא.
ובין: תפילה לברכת ריבוי על כריו לאחר שמדד, דהוי תפילת שוא, משום שאין ברכת כרי זו יכולה לחול לאחר מדידה.
לבין: הנכנס למוד את גורנו, שכל עוד לא מדד את הגורן, הרי זה מתפלל להקב"ה שישלח ברכה בגורנו, למרות שהיא ברכה ב"ריבוי כמותי" והוי בקשה לשינוי מציאות עשויה קיימת.