תוך כדי דיבור

שאלות ותשובות לכל נושא שתבחר

"תוך כדי דיבור" – שלוש תיבות או ארבע תיבות – "אמן יתומה" – הפסק בין ברכה לבין אכילה – תפילת עמידה של יום טוב – "ברכת השכיבנו" בשבת – ברכת האל הקדוש קיימת מחלוקת בפוסקים האם שיעור של "תוך כדי דיבור" הוא שלוש תיבות "שלום עליך מורי" או ארבע תיבות של "שלום עליך מורי ורבי". לשיטת הט"ז בשו"ע או"ח ס' ר"ו ס"ק ג' השיעור הוא ד' תיבות ולעומתו לשיטת המג"א שם ס"ק ד' השיעור הוא ג' תיבות " שלום עליך מורי". וראה עוד לעניין זה גם בפמ"ג "משבצות זהב" שם ס"ק ג'. המשנה ברורה בשולחן ערוך אורח חיים, סימן קכ"ד ס"ק ל"ד,  לעניין העונה "אמן" אחר המברך דפסקינן כי יש לענותה "תוך כדי דיבור", דאם לא כן הוי "אמן יתומה", מביא את שתי הדעות הנ"ל, ללא שמכריע כמי מביניהם. והנה, ראה במשנ"ב בסימן ר"ו ס"ק י"ב שפסק כי שיעור של "תוך כדי דיבור" לעניין דין "הפסק", שבין ברכה לבין אכילה, הנו שלוש תיבות. כנ"ל ראה במשנ"ב סימן תפ"ז סעיף א' ס"ק ד' שפסק, לעניין תפילת עמידה של יום טוב, כי מי שסיים ברכתו "מקדש השבת" במקום "מקדש ישראל והזמנים", אם תיקן זאת "תוך כדי דיבור" יצא ידי חובתו, הנו שלוש תיבות. יתירה מזו, בשער הציון ס"ק ג' תמה על הפרי מגדים היאך פסק שהשיעור הוא ארבע תיבות, בניגוד לרוב הפוסקים שהכריעו שלוש תיבות. לעניין זה ראה עוד במשנ"ב סי' תקפ"ב ס"ק ז' לעניין מי שטעה וסיים ברכת "האל הקדוש" במקום "המלך הקדוש", שפסק כי  בידו לתקן "תוך כדי דיבור" ששיעורו שלוש תיבות. והנה, ראה משנ"ב בסימן  רס"ז ס"ק ט', שפסק לעניין ברכת "השכיבנו", מי ששכח בליל שבת וסיים "שומר עמו ישראל לעד", בידו לתקן ולומר "הפורס סוכת שלום עלינו'" ובלבד שיעשה זאת תוך כדי דיבור, ששיעורו ארבע תיבות "שלום עליך מורי ורבי".
ויקשה לשיטת המשנ"ב, מאי שנא: בין: דין "אמן יתומה" דלא הכריע בין השיטות השונות לעניין שיעור "תוך כדי דיבור"  האם הוא זמן אמירת שלוש תיבות "שלום עליך מורי" או  זמן אמירת ארבע תיבות "שלום עליך מורי ורבי". לבין: דין "הפסק" בין ברכה לאכילה או המתקן תפילתו ביום טוב מ"מקדש השבת" ל-"מקדש ישראל והזמנים" או המתקן ברכת "האל הקדוש" ל-"המלך הקדוש" דבנוגע אליהן פסק כי שיעור הפסק של "תוך כדי דיבור" הוא בשלוש תיבות. לבין: מי ששכח  בתפילת ערבית של שבת וסיים את "ברכת השכיבנו" ב"שומר עמו ישראל לעד" ותיקן תוך כדי דיבור ל- "הפורס סוכת שלום" ששיעורו ארבע תיבות.
רבים אמרו שמדברי המשנ"ב ניכר בעליל שאכן מכריע שהעיקר לדינא ששיעור תוך כדי דיבור הוא ג' תיבות ולא ד' תיבות, כדמשמע מרוב הפוסקים, ברם, אין המשנ"ב נוקט כן כ"הכרעה" אלא במקום ש"אין ברירה", שאחרת תיווצר בעיה של "ברכה לבטלה" וכדומה. אך בכלליות אזלינן לקולא – שבדיעבד עכ"פ – שיעורה בד' תיבות. לכן במקום שאם התיקון לא יועיל תיווצר "ברכה לבטלה", כמו בימים נוראים שסיים "הא-ל הקודש" שתכ"ד בידו לתקן ל"המלך הקדוש" ועולה לו הברכה כדין, ובלא זה הרי ברכתו לבטלה, ולא יכול להמשיך את תפילתו הלאה, וצריך לחזור ולהתפלל מראש התפילה, כאן החמיר לנקוט ששיעורו דווקא ג' תיבות כרוב הפוסקים וכעיקר לדינא. ומשמע שאף בדיעבד אם תיקן כדי ד' תיבות – לא מהני, שהרי ליכא למימר בכגון דא "ספק ברכות להקל", דזיל הכי הוי ברכה לבטלה (שמא תיקונו לא תיקון וכל ברכותיו לבטלה), וזיל הכי איכא ברכה לבטלה (שמא תיקונו כן תיקון, ולחינם חוזר לראש התפילה). כאן "אין ברירה" ולכן מכריעים שהעיקר לדינא ג' תיבות ולא ד'. כמו כן כשסיים בתפילת יו"ט ואמר "מקדש השבת" במקום "מקדש ישראל והזמנים", "אין ברירה" כי קיימת בעיה של חשש "ברכה לבטלה" לשני הכיוונים כנ"ל, לכן מכריעים שהעיקר לדינא ג' תיבות כרוב הפוסקים. לא כן לגבי סיים בתפילת ליל שבת "שומר עמו ישראל לעד" כאן פוסק המשנ"ב שבידו מיד לתקן בתכ"ד "הפורש סוכת שלום וכו'" ועולה לו, ושיעור תכ"ד ד' תיבות. היות ועסקינן במי שנזכר כעת, ובהחלט יש טעם להצריכו לתקן אף בשיעור ד' תיבות, דהלא יש פוסקים שנוקטים שכן הוא השיעור, ואף לאותם פוסקים שנוקטים ששיעורו בג' תיבות, לא הזיק בזה, שאין כאן "ברכה לבטלה", ואף לא חשיב הפסק, שסו"ס דיבור של "צורך תפילה" הוא, שמותר לעשותו לאחר סיום ברכת השכיבנו כנפסק בהלכה (שהלא אולי כן יועיל תיקון זה שתפילתו תחשב כתיקונה לכתחילה) . והנה לגבי עניית אמן בהתמהמהות – כ"אמן יתומה" – שצריך להקפיד לענות תוך כדי דיבור, כאן נקט המשנ"ב את שני הצדדים, שיש שפוסקים ששיעורו בג' תיבות ויש פוסקים בד' תיבות. היות וכאן אין חשש "ברכה לבטלה", ואדרבה יש חיוב לענות אמן כששומע ברכה. ואם כן גם בשוהה עד כדי ד' תיבות יזהר לענות אמן, שהרי אסור לא לענות אמן! (ואולי השיעור בד' תיבות). אכן, מזכיר שמחלוקת היא כי יש אומרים ג' תיבות, ומשמע אפוא שבוודאי לכתחילה יזהר לענות עד כדי ג' תיבות. ובפרט גם שיש צד איסור של עניית אמן יתומה. אך היות וסו"ס החיוב לענות אמן "גדול יותר" מחשש אמירת "אמן יתומה" (ויש צד שחייב אף בשיעור ד' תיבות כנ"ל), לכן מביא גם את הדעות של ד' תיבות שבדיעבד עכ"פ כך יעשה ויענה אמן ולא ישתוק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הצטרף גם אתה לדיון

גם אתה רוצה להיות פעיל בקהילה שלנו?

לענות על שאלות להציף סוגיות ודיונים?