ויקשה לדעת בעל המאור , מאי שנא: בין: תקיעות שופר דרבנן, של ראש השנה, ותקיעות חצוצרה, של תענית ציבור, דלגביהן פסק הרז"ה כי המודר הנאה מחברו, חברו אינו יכול להוציאו ידי חובה לבין: נטילת לולב של ע"ז, ביו"ט שני – האסור בהנאה, והדלקת נר חנוכה בשמן שריפה – האסור בהנאה, דלגבי מצוות דרבנן אלה, פסק הרז"ה ונקטינן בירושלמי, דיוצא ידי חובה מהטעם של "מצוות לאו ליהנות נתנו".

ויקשה, לשיטת העונג יו"ט, מאי שנא: בין: מיעוט חוטי ציצית, הטוויים לא לשמה, שהתערבו ברוב חוטי ציצית, הטווים לשמה, דפסקינן  כי  מיעוט החוטים אינם מקבלים, ע"י דין "ביטול ברוב", את מעלת רוב החוטים, הטווים לשמה, ולא חשבינן כאילו נטוו לשמה. לבין: מיעוט סכך פסול / מחובר, המעורב עם רוב סכך כשר/"פסולת גורן ויקב",  דפסקינן לגביה כי מיעוט הסכך הפסול  מקבלים, על ידי דין "ביטול ברוב", את מעלת רוב הסכך הכשר,  וחשבינן כאילו כל הסכך דינו כסכך של "פסולת גורן ויקב".

ויקשה לשיטת החינוך, מאי שנא: בין: המכשיל בן נח בעיצה רעה דנקטינן כי לא עבר על לאו של לפני עיוור. לבין: המכשיל בן נח בעבירה דנקטינן כי עבר על לאו של "לפני עיוור". (קושיית המנחת חינוך שאינו מתרצה. נעיר שאין לחלק ולומר ששני חלקי הלאו הינם כ"לאו שבכללות", ושפיר יש לחלק בגדרם, שהרי ביאר החינוך שם שאין לוקין על לאו זה משום "שאין בו מעשה", משמע שאינו "לאו שבכללות", אחרת זאת היתה הסיבה שאין לוקין עליו).

ויקשה לשיטת המשנ"ב, מאי שנא: בין: דין "אמן יתומה" דלא הכריע בין השיטות השונות לעניין שיעור "תוך כדי דיבור"  האם הוא זמן אמירת שלוש תיבות "שלום עליך מורי" או  זמן אמירת ארבע תיבות "שלום עליך מורי ורבי". לבין: דין "הפסק" בין ברכה לאכילה או המתקן תפילתו ביום טוב מ"מקדש השבת" ל-"מקדש ישראל והזמנים" או המתקן ברכת "האל הקדוש" ל-"המלך הקדוש" דבנוגע אליהן פסק כי שיעור הפסק של "תוך כדי דיבור" הוא בשלוש תיבות. לבין: מי ששכח  בתפילת ערבית של שבת וסיים את "ברכת השכיבנו" ב"שומר עמו ישראל לעד" ותיקן תוך כדי דיבור ל- "הפורס סוכת שלום" ששיעורו ארבע תיבות.

ויקשה, מאי שנא: בין: תפילת עמידה, שלגביה נפסק כי ניתן לומר ברכה אחת חציה באמירה וחציה בשמיעה. לבין: ברכת המזון שלגביה נפסק כי לא ניתן לצאת בברכה אחת, מברכותיה, חציה באמירה וחציה בשמיעה.

ויקשה לשיטת הגר"ח, מאי שנא: בין: מי שאינו מרוכז ו/או "חולם" ו/או מי שמחשבותיו משוטטות, בשעת התפילה, דאינו יוצא ידי חובת תפילה ואמרינן כי תפילתו אינה תפילה ודינו כ"מתעסק". לבין: מי שאינו מרוכז  ו/או "חולם" ו/או מי שמחשבותיו משוטטות בשעת "קריאת שמע", אשר כאמור עניינה קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות, דיוצא ידי חובת מצוות קריאת שמע מהטעם שיש לו ידיעה כהה לגבי פועלו

ויקשה לשיטת רע"א, מאי שנא: בין: מי שעדיין לא קיבל עליו שבת דלגביו מסתפקינן האם רואים אותו כמי שהוא "בתורת הדבר" (מכיוון שבידו לקבל השבת) ויכול להוציא את חבירו, שכבר קיבל על עצמו שבת, ידי מצוות קידוש. לבין: בן ארץ ישראל, הנמצא ביו"ט בחוץ לארץ, דפשיטא דלא אמרינן דבידו הדבר, להחליט להתגורר בחוץ לארץ ולהיחשב בתורת הדבר ולפיכך, פסק בהחלטיות דאינו יכול להוציא את בן חוץ לארץ בתפילה, ביו"ט שני של גלויות.

וקשה לדעת הרמב"ם, מאי שנא: בין: מי שמצוי בבור ומצווה על שומעיו ליתן גט לאשתו, שיכולים ליתן הגט לאשתו רק לאחר שיזהו בסימנים כי הנו אדם, היות וחוששים לשדים. לבין: הלכות נוספות הקשורות לכשפים, שדים וכוחות טומאה, כדוגמת חיוב נטילת ידיים ג' פעמים, איסור לעמוד ולהביט בשדה חבירו בעת עומדת בקומותיה ואיסור "זוגות" שאין חוששים להם, מהטעם שכולם הבלים, שקרים, כזבים אין בהם ממש.