'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד' (דברים ו, ד)
בחידושי הגר"ח על הרמב"ם (תפילה פ"ד ה"א) חידש כי בתפילה קיימים שני סוגי כוונות:
א. כוונת פירוש המילים, וכוונה זו מעכבת ב"ברכת אבות" בלבד, ולא בשאר התפילה.
ב. כוונה כללית של המתפלל על היותו עומד לפני המלך. וזה לשונו: "ואם אין ליבו פנוי ואינו רואה את עצמו שעומד לפני ה' ומתפלל אין זה מעשה תפילה. ולפיכך כוונה זו מעכבת למשך כל התפילה, ובלעדי כוונה זו "אין זה מעשה תפלה, והרי הוא בכלל מתעסק דאין בו דין מעשה".
[ומוסיף הגר"ח, שבהעדר כוונה אינו יוצא ידי חובת תפילה, משני טעמים, האחד, כאמור, משום שנחשב כמתעסק, והשני משום שמצוות צריכות כוונה, ומצד שניהם הכוונה מעכבת בכל התפילה כמו בשאר מצוות].
זאת אומרת, על פי חידוש זה של הגר"ח, אדם שמחשבותיו משוטטות וחולם בתפילתו, אינו יוצא ידי חובת תפילה.
אולם החזו"א (בגיליונות) חולק על חידושו של הגר"ח, וסובר שלכתחילה אכן צריך כוונה גמורה בכל התפילה, אך בדיעבד יוצא גם אם מחשבותיו משוטטות, ונחשב כמתפלל ולא כמתעסק, משום "שיש לו ידיעה כהה שמתפלל, אלא שאין לבו ער כל כך, בידיעה כזו סגי בדיעבד.
והנה, בשו"ע (או"ח סי' ס"ד ס"ד) פוסק, לגבי קריאת שמע, כי מי שהיה עומד ב"וכתבתם", ואינו יודע אם עומד ב"וכתבתם" של פרשה ראשונה או ב"וכתבתם" של פרשה שנייה, צריך לחזור ל"וכתבתם" של פרשה ראשונה. והני מילי, שלא התחיל "למען ירבו ימיכם". אבל אם כבר התחיל "למען ירבו ימיכם" אינו צריך לחזור "דסירכיה נקט ואתא".
ובמשנ"ב (סק"ח) מפרש כי מדובר שאינו זוכר כלל שום תיבה שאמר מפרשה שניה. שהרי אם הוא זוכר הלא כבר יודע שעומד ב"וכתבתם" של פרשה שניה. ובטעם הדבר, ביאר המשנ"ב (סק"י), כי מסתמא אמר כפי ההרגל לומר 'למען ירבו' אחר 'וכתבתם' שבפרשה השנייה.
ואם כן, אנו רואים שלמרות שגם בקריאת שמע שעניינה "קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות", מכל מקום אף אם היה "חולם" בקריאתה ומחשבתיו משוטטות עד כדי שאפילו אינו זוכר היכן עומד, האם בפרשה ראשונה או שניה, ואינו זוכר אפילו אם אמר "תיבה" כלשהי של פרשה שניה, מכל מקום יוצא ידי חובת קריאת שמע בדיעבד.
וקשה מהו החילוק:
בין: מי שאינו מרוכז או "חולם" ומחשבותיו משוטטות בשעת התפילה, שלפי דברי הגר"ח מבריסק אינו יוצא ידי חובת תפילה, ואמרינן כי תפילתו אינה תפילה ודינו כ"מתעסק".
לבין: מי שאינו מרוכז או "חולם" ומחשבותיו משוטטות בשעת "קריאת שמע", אשר כאמור, עניינה קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות, שפוסק השו"ע שיוצא ידי חובת מצוות קריאת שמע.