א. רבים השיבו בכיוונים דומים ואיחדנום:
נר חנוכה בעיקרו אסור ליהנות לאורו, ונועד לקיום מצוותו לפרסומי ניסא בלבד, ועל אף שבאופנים מסוימים מותר ליהנות לאורו, מ"מ אין זה עיקר הדלקתו ודרך שימושו, אלא כהנאה צדדית אגבית שאינה עיקר מהות הדלקה נרות אלו וכטפלה ובטלה לעיקר מטרת ההדלקה. עד שבכלליות ניתן לומר שהדלקה זו אינה למאור כלל ועיקר אלא להדלקת מצווה בלבד, ולא באה להאיר את החדר שיהיו ניאותים לאורו, אלא לקיום מצוות נר חנוכה ופרסום הנס ראיית נרות דולקים אלו. ומשכך – להני פוסקים – ניצב הדין על תילו שאין להשתמש בשמן של שביעית להדלקת נרות חנוכה.
וכעין זה ביאר הגרש"ז אוירבך את הדעות האוסרות (כפי שיובא להלן), על אף שדעתו לדינא להקל והאריך שם בטעם שיש להקל בנרות חנוכה כנגד הסברות האוסרות, עכ"פ לענייננו נציג את שכתב שם לגבי הדעות האסורות:
שו"ת מנחת שלמה תניינא (ב – ג) סימן קכב אות א': "מה שהעיר ברוב חכמה בנוגע להדלקת נר חנוכה בשמן של שביעית. נלענ"ד דאף לפי מנהגנו להדליק תמיד נר נוסף עדיין יש לדון בזה, שהרי כתב המג"א [סי' תרע"ג סק"ד] משמיה דהרמב"ן ז"ל שאסור עכ"פ להשתמש כנגדן ממש משום דהרואה אומר שלצרכו הוא דהדליקם כיון שדרך האדם להדליק לפעמים כמה נרות, והפרמ"ג הוסיף ע"ז בא"א ס"ק ד' וכתב, שעיקר הנחת השמש הוא רק כדי שאם ישכח וישמש דלא ליהוי ביזוי מצוה עיין שם, [ואף להמשנ"ב בבה"ל ד"ה אם, שחולק עליו, מ"מ להשתמש אצל כולן יחד שפיר אסור, ולכן אף שאם מתקרב אצל השמש שפיר נהנה מריבוי האור, מ"מ עיקר ההדלקה הוי רק למצוה ולא להנאה]. וממילא נראה דכיון דלהשתמש כנגדן לכתחלה אסור לכן אף על פי שגם ע"י השתמשותו מרחוק הוא נהנה שפיר מרבוי הנרות -מ"מ אין זה חשוב כלל הנאה, כיון שעיקר ההדלקה הוא רק למצוה. ודומה לזה מצינן גבי איסור הדלקת שמן שריפה ביום טוב שכתבו התוס' בכמה מקומות [שבת כ"ד ע"ב ד"ה לפי] דאע"פ שהכהן רשאי שפיר ליהנות ממנו בשעת ביעורו, מ"מ אין זה בכלל אשר יאכל לכל נפש -כיון דעיקר ההדלקה הוא למצוה, וה"נ גם כאן בשלמא אי הוי רשאי שפיר להשתמש כנגדן לא הוי איכפת לן כלל במה שעיקר ההדלקה היתה למצוה, משום דנהי דאין זה בגדר של אך אשר יאכל לכל נפש אבל מ"מ גם בגדר מפסיד אינו, ולכן הוי מותר, משא"כ בזה שממעט ודאי הנאתו כיון דלא שרי ממש לאיתהנויי מיניה אלא ע"י צירוף של עוד נרות -היינו שפיר בגדר מפסיד …"
עוד ראה שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן מב, מה שהביא משמיה דהפנ"י: "…ועיין גם בפנ"י מס' שבת דף כ"ג ובמס' קדושין דף ל"ד, שכתב דאסור לכהן להדליק שמן של תרומה טמאה ביום כשאפשר להדליק בלילה, מפני שצריך לכתחילה לבערה דוקא בלילה דרך הנאתן משום דשרגא בטיהרא מאי מהני, דלפי"ז ה"ה נמי שיהא אסור להדליק שמן שריפה כדי ללמוד תורה או לעשות מצוה בכה"ג דאפשר להדליק עבור צרכי רשות…"