ראה משנה במסכת עבודה זרה דף מ"ג עמוד ב' שמצוות ביעור עבודה מקיימים על ידי כליונה הגמור של ע"ז כגון על ידי שריפתה או טחינתה עד דק ופיזור פירוריה ברוח או בים המלח. כדתנן שם "רבי יוסי אומר שוחק וזורה לרוח או מטיל לים…"
ודין זה נלמד מהא דכתיב "אבן תאבדון", "לא ידבק בידך מאומה מן החרם" ומכתובים רבים נוספים כמובא בסוגיא שם (מ"ד ע"א), שמשמע שצריך להשמיד ע"ז לגמרי באופן שלא יוכל אדם להנות ממנה ומשאריותיה.
וכך גם פוסק הרמב"ם בפרק ח' מהלכות עבודת כוכבים הל' ז': "כיצד מאבד עבודת כוכבים ושאר דברים האסורים בגללה, כגון משמשיה ותקרובת שלה, שוחק וזורה לרוח, או שורף ומטיל לים המלח"
והנה, בפרשת וישלח מצינו (בראשית פרק ל"ה פס' ב-ד) שיעקב לקח את כל העבודה הזרה משלל העיר שכם שביד בניו והטמינם באדמה בלבד.
"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכֲכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם: וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל וְאֶעֱשֶׂה שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵ-ל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי: וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם :"
וקשה, מאי שנא: בין: עבודה זרה בעלמא שחייבים לבערה ולכלותה מהעולם באופן מוחלט כך שלא ישאר ממנה זכר ולא יוכל אדם ליהנות ממנה, ולפיכך יש לבצע ביעורה של ע"ז רק על ידי שריפתה או טחינתה עד דק ופיזור פירוריה ברוח או בים המלח. לבין: ע"ז שאספו בני יעקב אבינו במלחמת שכם שיעקב הסתפק בקבורתה ולא ביערה על ידי כילוי גמור.
