א. ראשית נציין שקושיא זו – קושיית המנחת חינוך היא (מצווה צ"ח אות ט'), ומביא שגם בספר "מעשה רוקח" הקשה כן.
ב. רבים השיבו – בהדגשים שונים העולים לדרך אחת ואיחדנו דבריהם – שאכן הן במצוות נר חנוכה והן בהדלקת המנורה "הדלקה עושה מצווה", ומ"מ הפרש גדול ביניהם למרות כן. שהנה הרמב"ם פסק במפורש (פ"ג מתמידין ומוספין הל' י"ב) שאם כבה הנר במנורה צריך להדליקו מחדש. כלומר במנורה אמרינן "כבתה זקוק לה" – בשונה מנר חנוכה ש"כבתה אין זקוק לה", ולאחר שכה נר חנוכה – אם ראוי היה לדלוק כשיעור חצי שעה – לא אכפת לן, משום שנגמר כל מעשה מצוותו בהדלקה הראשונה בלבד.
יסוד ההבדל, שבמנורה מצוות הדלקתה – מצווה מתמשכת היא "לעולת נר תמיד", כלומר שהמצווה "היות המנורה דולקת" כל הזמן "מערב עד בוקר", ולדעת הרמב"ם גם בבוקר עד הערב צריכה להיות דולקת (כלומר כל היום ממש: "לעלות נר תמיד" ). בעוד שבנר חנוכה המצווה היא ההדלקה בלבד ובזאת נגמרה והסתיימה מצוותו. לכן בנר חנוכה קפדינן שבשעת ההדלקה יהיה ראוי לדלוק כשיעור, ושמקום ההדלקה הנר יהיה במקום שבו צריך להיות לפרסומי ניסא. ואם לא עשה זאת לא קיים מצוות הדלקת נר חנוכה כראוי (הדליקה בפנים והוציאה לחוץ לא יצא). לעומת זאת היות ובמנורה מצוות הדלקתה לא הסתיימה ב"הדלקה בלבד", אלא מצווה תמידית היא שנרותיה ידלקו, לכן אין מקום "לאחד" הכל שיהיה מונח "בתוך" מעשה ההדלקה הראשוני, (שהרי בלאו הכי גם אם תכבה באונס צריך לחזור ולהדליקה) הסברה נותנת אפוא שיוכל לפצל בין מעשה "מצוות ההדלקה" לבין המשך קיום מצוותה שתהיה דולקת בהיכל – שיוכל לעשות זאת רגע אחרי זה מיד (הדליקה בחוץ והכניסה לפנים ההיכל כשר – רמב"ם פ"ט מביאת מקדש הל' ז').
והביאו החברים שכעין זה כתוב ב"דבר אברהם" וב"מקראי קודש חנוכה" ועוד.
ג. יש שהביאו ראייתם מתפילת "על הניסים" – וכוונו בדבריבם לחתם סופר, שזהו שכתוב: "וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ. וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ. וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ" . דמהו "בחצרות קודשיך", הלא צריך להדליק את המנורה בפנים בתוך ההיכל ולא בחצר (בעזרה)? ויישב החת"ס שאכן דעת הרמב"ם שאפשר להדליק בחוץ ואח"כ להכניסה לפנים, ומכיוון והגיע זמן הדלקת המנורה, ולא הספיקו עדיין להוציא כל הטומאות והגילולים. לא המתינו הכהנים אפוא, אלא מיד קיימו את מצוות הדלקתה בחצרות קודשיך בעזרה (ואולי אף לא בעזרת כהנים) לפנות ערב, ובגמר מלאכת הפינוי הכניסו את המנורה דולקת להיכל למקומה.
ד. נעיר בצדו, שרבים פרשו וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ" שאכן לא מדובר על קיום מצוות הדלקת המנורה, אלא הדלקת נרות לפרסום הנצחון והודאה על הנס, בדומה להדלקת נרות חנוכה לפרסומי ניסא שתוקן לשנה אחרת. ובכלל פרשנים רבים (כרד"ק, מצודות, מלבי"ם ועוד) ביארו שהביטוי "חצרות קודשיך" מקורו ישר מספר ישעיהו פרק ס"ב פס' ח-ט': "נִשְׁבַּע ה'…אִם אֶתֵּן אֶת דְּגָנֵךְ עוֹד מַאֲכָל לְאֹיְבַיִךְ וְאִם יִשְׁתּוּ בְנֵי נֵכָר תִּירוֹשֵׁךְ… כִּי מְאַסְפָיו יֹאכְלֻהוּ וְהִלְלוּ אֶת ה' וּמְקַבְּצָיו יִשְׁתֻּהוּ בְּחַצְרוֹת קָדְשִׁי". ושם מובנו לא "חצרות המקדש", אלא "חצרות ירושלים עיר הקודש" שיאכלו שם מעשר שני ונטע רבעי. ומכאן בהכרח "שהדליקו נרות בחצרות קדשיך" לא מיירי בהדלקת המנורה לכאורה.
ה. יש שהטעימו הגדר הנ"ל כך: היות ומצוות הדלקת המנורה כוללת פרטים הלכות רבים: הטבת הנרות, שתיעשה הטבתה בכהנים, הדלקתה, שתהיה מונחת בהיכל, כבתה ידליקה מחדש, ועוד רבים אחרים. בחנוכה חכמים תקנו אמנם מצווה בדומה לה, אך מיעטו הלכותיה ו"צמצמו" עניינה ל"מעשה ההדלקה" בלבד ותו לא (יתכן אף שלא רצו לדמותה לגמרי להדלקת המנורה, דהוי כעין האיסור "לא לעשות כתבנית מעשה המנורה"), ומשכך אף כללו כל הלכותיה ותנאיה ל"מעשה ההדלקה" זה שיעשה כראוי "בפרסומי ניסא". בשונה ממצוות המנורה שהלכות פרטים ותנאים רבים לה. ולכן אין דין בהדלקתה שתקוים בכל תנאיה, וחלקם יכולים להיעשות אף בהמשך.
מכאן יצא גדרו של נר חנוכה, שיש מצווה בהדלקתו כמנורה (ולא רק הנחתו, ואז יכול היה חש"ו להדליקה), אך בשונה ממנורה שהדלקתו אמנם מצווה – אך לא כל המצווה! הנה בנר חנוכה כל מצוותו אינו אלא רק ההדלקה בלבד, ומשכך – "הדלקה עושה מצווה", כלומר – כל המצווה ותו לא מידי. ומה שפרש"י דילפינן חנוכה ממנורה, היינו דילפינן "מצוות הדלקתה" ממנורה, אך במנורה זה תחילת המצווה ולא סופה! ואילו בחנוכה זה כל מצווה , ולכן נפק"מ תהיה כאמור, כשהדליק מחוץ למקומה ואח"כ העמידה במקומה, – שדבר זה אינו מגרע לקיום הדלקת המנורה, וכן מגרע מאידך בנר חנוכה.
ו. בדרך נוספת אחרים אמרו: מה שהמנורה צריכה להיות בהיכל אינו דין בעצם ההדלקה, אלא דין במנורה גופא שצריכה להיות בהיכל כל הזמן – ואף שלא בשעת עבודה, כמזבח הזהב והשולחן שמקומם בהיכל כל הזמן, (אף איכא מ"ד דסבר דהיעדר כלי מכלי המקדש מעכב עבודת הקרבנות). וכל שיש צורך להוציא מנורה לחוץ (כלתקנה או לנקותה וכדו') שרי להוציאה לצורך, אף כאן היות וזר אינו יכול להכנס להיכל – והן התירה התורה שזר ידליקה – הוי אומר בהכרח שאין איסור להדליקה בחוץ ולהכניסה מיד פנימה להיכל, ששם דינה להיות כל הזמן. בשונה מנר חנוכה שמצוותו בפירסומי ניסא בחוץ רק בזמן הדלקתו בלבד ולכן מיישך שייכי להדלקה.
ז. יש מהחברים שהשיבו: מעיון מדברי הרמב"ם (פרק ג' מתמידין ומוספין הל' י' ואילך) משמע שאין מצווה נפרדת של "הדלקת המנורה" אלא היא נכללת במצוות הטבתה שתהיה מוטבת ודולקת תמיד "הדלקת נרות היא הטבתם" – ויפה אמרו! וכוונו בזה לדברי הגר"ח הידועים שם (בפרק ט' מביאת מקדש הל' ז' דכתב ז"ל):
"…והנראה מוכרח בדעת הרמב"ם, דס"ל דכל עיקר הך מילתא דהדלקת הנרות אין המצוה בעצם מעשה ההדלקה, כי אם דעיקר מצותה הוא שיהיו הנרות דולקים תמיד, ובזה שהנרות דולקים הוא דהוי יסוד קיום מצוה זו, ועלה הוא דקאמר ג"כ הרמב"ם דהדלקת הנרות היא הטבתן, ר"ל דבמה שהנרות דולקים כהלכתן בהכי הוא דמיקיימא מצוה זו דהטבה , משא"כ עצם מעשה ההדלקה אינה שייכה לעיקר קיום מצוה זו… אלא ודאי כמש"כ דמעשה ההדלקה אינה מעכבת כלל, ועיקר דינם רק שיהיו עומדים דלוקין במקומן, וממילא דאין זמן להדלקתן… וכל זמן של בקר ובין הערבים הוא רק להטבתה בנתינת השמן, וא"כ הא נמצא דעצם מעשה ההדלקה אין זמנה קבוע, ולהכי הוא דהוצרך הרמב"ם לטעמא דלהעלות נר תמיד: ולפ"ז הרי ניחא הא דכשר בהדליקן זר ובחוץ, דכיון דעצם מעשה ההדלקה אינה מעיקר קיום דינה והכשרה של הדלקת הנרות, ע"כ ממילא דלא שייך בה פסול זרות וחוץ…"
וכיוון שכן רק בנרות חנוכה "הדלקה עושה מצווה" מקושרת עם כל תנאיה שייעשו באופן של פרסומי ניסא כהלכתה בחוץ ולא בפנים, בשונה מהדלקת המנורה.
אף הטעימו החברים לפי זה, שהדימוי "הדלקה עושה מצווה" מהמנורה לנר חנוכה לאור האמור, היינו שבמנורה "הדלקה" היינו "מצוות הטבת הנרות שעושה מצווה" , – אשר נכלל בה גם מצוות הדלקתה, אך בחנוכה אין "הטבה" אלא רק "מצוות הדלקתה" בלבד – והיא "שעושה מצווה").
ח. יש שטענו שעל אף שבמנורה "הדלקה עושה מצווה" מ"מ אינו מגרע מה שהדליקה בחוץ ומכניסה אח"כ בפנים, משום שטרום היותה בהיכל חסר בכל עניינה ומהותה, וכביכול לאו מנורת המקדש היא, נמצא שמעשה הכנסתה להיכל מצטרף להדלקה ונותן כל תוקף להדלקתה שלפני כן, שרק כעת מתקיים הדלקת מנורת המקדש כדבעי .
בשונה מהדלקת נרות חנוכה שאין חילוק בעצם בין הדליקה בחוץ להדליקה בפנים, מצד "נר חנוכה" אלא רק קיום פרסומי ניסא בלבד (על אף שמעכב במצווה, הלא תראה שבאין יכולת להדליק בחוץ מדליקה בפנים), ולכן אין זה חשיב כלא הדליק "נר חנוכה" כלל וכלל, אלא רק "שהדליק בפסלות" שלא היתה כתיקונה כתנאי הלכתה.
ט. דרך נוספת: ע"פ דברי הב"ח בס' תרע"ה קושיא דנן אינה מתחילה!
משום שמדייק הב"ח מדברי הטור (ולמעשה דיוק זה נכון גם ביחס לשו"ע), שברגע שהגמ' השיבה בסוגיא שם (שבת כ"ב ע"ב) שדין הברייתא, שהמדליק בפנים והוציא לחוץ לא יצא ידי חובה, אינו סייעתא למ"ד "הדלקה עושה מצווה" (כדסברה בתחילה), משום שגם אם ננקוט ש"הנחה עושה מצווה" – לא יצא ידי חובה, וזאת מטעם שהרואה אומר לצרכו הדליק והניח ולא לצורך קיום מצווה.
בפשטות הגמ' לא חזרה בה, שאם ננקוט ש"הדלקה עושה מצווה" הרי דא גופא סיבה – כהבנתה מעיקרא – שאינו יוצא ידי חובה, מעיקר הדין בלא להזדקק לגזרת "הרואה", שהרי בשעת ההדלקה לא היה הנר במקום הראוי לקיום מצווה.
ברם, הוכיח הב"ח מלשון הטור (וכן לשון השו"ע), דאדרבה, כעת מבינה הגמ' שלא תליא כלל ב"הדלקה עושה מצווה", וזה כשלעצמו אינו סיבה כלל לפסול הדלקה שלא במקום הראוי (משום שיכול להדליק כאן, ומיד להניח במקום הראוי – ולצאת, אף אם הדלקה עושה מצווה) אלא כל הפסול אך ורק משום חשש שמא הרואה יאמר לצרכו הדליק! יעו"ש דיוקי הלשון שמביא….
נמצא לפי זה, שבאמת מצד "הדלקה עושה מצווה" גרידא, אין פסול בלהדליק שלא במקום הראוי ומיד לשנות למקום הראוי, וברי שהדלקת המנורה לא גרע מזה! (וכאן אין הלא את החשש וגזרת חכמים שלצרכו הדליק את המנורה).
