קטן להוציא גדול בנר חנוכה

שאלות ותשובות לכל נושא שתבחר

ראה שו"ע חלק או"ח סי' תרע"ה סעי' ג' שמביא את שיטת בעל העיטור לפיו קטן משהגיע לחינוך מוציא את הגדול במצוות נר חנוכה.

וראה בבית יוסף, שם על אתר, דממנו עולה שכך יש לנהוג  להלכה. [אמנם עיין משנ"ב שם ס"ק י"ג].

על פניו אם אכן זה הדין בהדלקת נר חנוכה הרי שה"ה צריך להיות גם לגבי קריאת המגילה לפיו קטן שהגיע לחינוך יכול להוציא הגדול.

והנה, לעניין מצוות קריאת מגילה נוקט בשו"ע בהלכות קריאת המגילה או"ח סי' תרפ"ט סעי' ב' שקטן אף משהגיע לחינוך אינו יכול להוציא גדול בקריאת המגילה.

וקשה, מאי שנא:

בין: הדלקת נר חנוכה, שקטן משהגיע לגיל חינוך מוציא את הגדול יד"ח המצווה.

לבין: קריאת המגילה שקטן אף משהגיע לגיל חינוך אינו יכול להוציא גדול יד"ח.

א. סתירה זו בדברי השו"ע -עמדו בה פוסקים ואחרונים רבים (מג"א ועוד). אף המשנ"ב מציינה בהלכות חנוכה שם (סימן תרע"ה ס"ק י"ג), ומכוח סתירה זו מסיק שלדינא קטן אינו מציא גדול:

"ויש מי שאומר וכו' – הנה לפי מה שסתם המחבר בסימן תרפ"ט ס"ב משמע דלמעשה אין לסמוך שיהיה הקטן יכול להוציא בהדלקתו לגדולים [אחרונים]:"

וראה דברי המשנ"ב בהלכות מגילה שם (תרפ"ט ס"ק ו') דבשעת הדחק שאין גדול הבקיא במקרא מגילה יתנו לקטן הבקיא שהגיע לחינוך -ויוציאם: "והנה לעיל בסימן תרע"ה ס"ג הביא המחבר דיש מי שמכשיר בקטן שהגיע לחינוך שיכול להוציא אחרים בהדלקתו וה"ה לענין קריאת המגילה. ועיין בעקרי דינים שכתב בשם סמא דחיי, דבמקום הדחק כשאין שם אנשים בקיאים במקרא מגילה -יכול להוציאם קטן שהגיע לחינוך:"

עוד ראה בדבריו שם בשער הציון ס"ק י"ב שציין שהאחרונים יישבו סתירת פסקי שו"ע בין מגילה לחנוכה: "…אכן שאר אחרונים ישבו דעת המחבר שהשמיט כאן דעת בעה"ע שהעתיקו גבי חנוכה, דבמגילה לא רצה לסמוך עליו. עיין א"ר וחמד משה וש"א:" דברי הני אחרונים שציין המשנ"ב -יבאו להלן (ב'-ג'):

ב.  ביאור אליה רבה לסתירה זו (סימן תרפ"ט ס"ק ט'): "…ולענ"ד למ"ש תוס' במגילה דף ד' [ע"א ד"ה נשים] משמע דהקטן שהגיע לחינוך אין חייב בקריאה רק בשמיעה כמו נשים, וכ"מ בב"י בשם ראבי"ה [סי' תקסט], וכן מפורש בבה"ג [סי' יט מ ע"ג]. אם כן יש לומר דלכך אין מוציאין לגדולים כדלעיל, וכן מפורש בהגהות מיימוניות פ"ק דמגילה [אות א]. והשתא מתורץ היטיב מה דסלקא למג"א [סק"ד] לתמיה על שו"ע בסי' תרע"ה [ס"ג עיין שם] דפסק דקטן מוציא בנר חנוכה דסותר להכא ודו"ק. ובלאו הכי נמי לא קשה מידי, כי אישתמיטתיה דברי שלטי הגבורים [על המרדכי שבת סי' רסה] בשם תוס' שהבאתי בסי' תרע"ה ס"ק ו':

כלומר כפי דנקטינן שאשה אינה מוציאה איש במקרא מגילה למרות שאף היא חייבת במגילה שאף הן היו באותו הנס, מ"מ גדר חיובן שונה מאנשים, דבעוד אנשים חייבים ב"קריאת המגילה" אין נשים חייבות ב"קריאתה" אלא ב"שמיעתה" בלבד. והלכך חיוב נשים קל הוא מאנשים ואינו יוצא בקריאתן. וכפי שכתב המשנ"ב בסימן תרפ"ט ס"ק ז'.

ונימא דכך הוא חיוב קטנים שהגיעו לחינוך -שאינם מחויבים ב"קריאת המגילה" אלא "בשמיעת המגילה" בלבד כנשים. – שפיר פסק השו"ע שקטן אינו מוציא איש בקריאת המגילה [כפי שאשה אינה מוציאה איש], בעוד שלגבי חנוכה הביא דעת בעל העיטור שקטן מוציא גדולים בהדלקת נר חנוכה, שחיוב שניהם דרבנן, ושווה הוא להם.

ולפי זה יצא שקטן שפיר מוציא אשה בקריאת המגילה שגדר חיובם שווה הוא.

  1. ביאר החמד משה (כאן) לסתירה זו כדלהלן: יש מהפוסקים הנוקטים שחיוב קריאת המגלה חמור הוא משאר חיובי דרבנן משום דהוי "מדברי קבלה" ולטעמם דברי קבלה הוי כ"חיוב דאורייתא" [ספק דברי קבלה לחומרא כספק דאורייתא ולא כספק דרבנן לקולא], ראה משנ"ב סימן תרצ"ב ס"ק ט"ז בשם הפרי מגדים.

אשר לפי זה מובן שבעוד בחנוכה הקל השו"ע כדעת בעל העיטור שקטן יכול להוציא בהדלקתו את הגדול דתרוויהו הוו חיוב דרבנן, לא רצה להקל כן בקריאת המגילה משום שהגדול מחויב מדברי קבלה דחומרתו כחיוב דאורייתא, הקטן לעומת זאת אינו מחויב אלא מדין חינוך דרבנן, וכשם דאמרינן שקטן אינו מוציא את הגדול בחיוב דאורייתא כך קטן אינ מוציא את הגדול בחיוב מדברי קבלה דוו כדאורייתא.

  1. 4. יש מחברי חילוקא שטענו שעל אף דנקטינן דאין קטן מוציא גדול בחיוב דרבנן דלא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן ולכן קטן אינו מוציא את הגדול בקריאת המגילה, וכדברי המשנ"ב שם (תרפ"ט ס"ק ו'): "אע"ג דקטן נמי חייב עכ"פ מדרבנן כדלעיל בסעיף א' אפ"ה אינו יכול להוציא את הגדול, דלגבי קטן הוי תרי דרבנן (ר"ל דעצם קריאת המגילה הוי רק מד"ס וחיובו של קטן הוי ג"כ רק מדרבנן בכל המצות), משא"כ גדול הוי חד דרבנן ולא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן."

מ"מ יתכן וכל חלוקה זו שייכת דווקא במצוות שעיקרן ה"מעשה", שמעשה מצווה של קטן אינו מוציא את הגדול, אולם במצוות שעיקרן ה"תוצאה" ולא ה"מעשה" – אף שנדרש גם "מעשה מצווה" היוצר תוצאת מצווה זו – מ"מ גדול יכול להוציא את הקטן. כפי שיש פוסקים שנקטו שאם קטן שהגיע לחינוך קבע מזוזה בבית -מהני מזוזה זו גם לגדולים. משום שעיקר מצוות המזוזה היא היותה בבית ולא קביעתה, ועל אף שצריך דווקא מעשה קביעה, מ"מ סגי בהכי שגם קטן עשה מעשה זה, משום שלא המעשה הוא עיקר המצווה אלא תוצאתה, ותוצאה זו מושגת גם על ידי קטן.

ונימא לפי זה שבעוד שקריאת המגילה אין בה אלא "מעשה" גרידא –מעשה קריאתה, לא כן מצוות נר חנוכה שעיקר המצווה "היות נר חנוכה דלוק בביתו", ועל אף שחייב דווקא לעשות זאת ע"י מעשה ההדקלה ואדרבא "הדלקה עושה מצווה" ו"כבתה אין זקוק לה" מ"מ אין הכוונה שכל המצווה הינה ה"הדלקה" אלא באמת עיקר מצוותה ש"יהיו נרות חנוכה דולקים בבית", אלא שסגי בקיום מצווה זו לרגע אחד של זמן ההדלקה ובלבד שהיו ראויים בשעת ההדלקה לדלוק כשיעור ולא להיכבות, וכמובן צריך להיעשות ע"י מעשה הדלקה, ברם, אכתי עיקר קיום מצוותה "היות נר דולק בבית" ולא במעשה לבדו, לכן במצווה זו שעיקרה "תוצאה" מהני אף מעשה קטן להביא תוצאה זו.

  1. באופן נוסף: ראה שיש אחרונים שביארו, שחיוב חנוכה שונה מרוב המצוות שתחולתן על הגברא, שנר חנוכה הוי כ"חיוב על הבית" -בדומה לחיוב מזוזה, שברגע שאחד מבני הבית קבע מזוזה בפתח הבית הרי כל בני הבית מקיימים מצוות מזוזה בקביעתו זו –כמוהו, ולא משום שליחות, אלא -ישירות, משום שמעיקרא חיוב זה הינו "בבית" ומתייחס קיום מצווה זו לכל בני הבית באופן ישיר, שהרי מזוזה כעת קבועה בביתם. בדומה לכך – טענו הני אחרונים – גם נר חנוכה שיסודו "נר יש וביתו" אינו כשליחות שאז יצטרכו דיני שליחות לייחס מעשה זה לשאר בני הבית, אלא מהני ממילא מעיקר הדין משום דדא גופא המצווה שיהיה "נר חנוכה בבית", וסגי לייחס קיום זה לכל בני הבית המחויבים במצווה זו אף שלא הדליקו.

כדברי פני יהושע שבת כ"א ע"ב:  "בגמרא תנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו. נראה דמה שנשתנה מצוה זו משאר מצוות שהן חובת הגוף שהיה חיוב על כל יחיד ויחיד, דקיימא לן נמי [קדושין מ"א ע"א] מצוה בו יותר מבשלוחו, אלא דשאני הכא שאין הכא עיקר המצוה אלא בסמוך לרה"ר שהוא משום פרסומי ניסא, משום כך הטילו חובת מצוה זו כאילו היא "חובת הבית". ועדיין צ"ע:"

ובדומה לזה בשפת אמת שבת כ"א ע"ב ד"ה בגמרא:  "יש לעיין אי המצווה נר אחד בבית -כמו מזוזה וכמו נר שבת, דכל שהדליק לשם שבת אף שהדליק מי שהיה -די. ולפי זה אפשר דגם שני בעלי בתים הדרים בבית אחד -די להם בנר אחד, וכו'."

ונימא לפי זה כיוון שהאדם אשר מדליק את הנר אינו מוציא את שאר בני הבית מדין "שליחות" או מדין התייחסות כזו ואחרת, אלא קיום המצווה חל עליהם ישירות, שהחיוב הוא "נר שידלוק בבית" כ"חיוב על הבית" אלא שמוטל על כל הדרים בבית לדאוג שייעשה כן, לכן מהני גם מעשה הדלקה של קטן לנר חנוכה, שכל חסרון קטן שאינו מוציא את הרבים ידי חובתם משום שמעשה קטן אינו יכול להתייחס לגדול, אולם נר חנכה שחיובו "נר בבית", הנה כעת גם ע"י הדלקת קטן מתהווה קיום "נר איש וביתו" -ועולה קיום נר חנוכה זה לכל בני הבית.

ואכן יש פוסקים שנקטו שאם קטן קבע מזוזה בבית -מהני מצוות מזוזה זו לכל בני הבית, משום שעיקר המצווה "היות המזוזה בבית", אמנם פוסקים אחרים חולקים וסוברים שמצוותה היא הקביעה. ולדינא מורים הפוסקים שיסירנה הגדול ויקבע זאת שוב בלא ברכה.

  1. באופן דומה יש שהטעימו: חיוב נר חנוכה -"נר איש וביתו", הוי "חיוב קבוצתי", כלומר לא היחד לבדו חייב בה, אלא הקבוצה המשותפת חייבת – בני הבית – ואין זה מוטל כחיוב נפרד על כל אחד ואחד. בדומה לאכילת קדשים ששבט הכהנים מוטל עליהם מצווה שהקרבן ייאכל, ולכן גם אם כל אחד יאכל פחות מכזית ובסוף הקרבן נאכל – התקיימה מצוות אכילת קדשים זו לעילא, למרות שכל אחד אכל פחות מכזית, ושונה ממצוות אחרות התלויות באכילה שצריכים דווקא אכילת כזית, משום שחיוב הקבוצתי מאחד אותם ונתקיימה אכילת בשר הקרבן על ידי כולם.

על כל פנים נימא גם לגבי נר חנוכה בדומה לזה, -שבני הבית מחויבים במצווה אחת זו, כלומר ה"קולקטיב" – הקבוצה –  מחויב ולאו דווקא היחיד. לכן אם התקיימה הדלקת הנר על ידי מי שיהיה מבני הבית -התקיימה מצוות "נר איש וביתו" לעילא. ולא דמי למצוות אחרות שמעשה קטן לא מהני לקיום מצוות הגדול. ויתכן דזו כוונת החכם צבי -בתשובות בסופו, שכתב בדומה לזה.

ז. עוד הביאו החברים דברי ה"מאורות נתן" לגאון רבי יצחק קופרשטוק זצוק"ל שמתרץ: בגמ' חולין י"ב אמרינן דקטן אין לו מחשבה, אבל מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מהני גם בקטן, ולכן בחנוכה שעושה מעשה הדלקה -פסק השו"ע דקטן יכול להוציא, דהוי מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו. משא"כ בקריאת מגילה שהוא רק דיבור בלא מעשה, וכיון שצריך.כוונה להוציא וכוונת קטן לא מהני, לכן ס"ל לבית יוסף.דקטן אינו יכול להוציא אחרים בקריאתו זו.

  1. יש מחברי חילוקא שהציעו כך: "קריאת המגילה דורשת מעבר לקריאה גם הבנה של הנקרא, (לשון ללא יכולת הבנה אין לה כל משמעות, בוודאי אם קורא בלשון לעז שאז חייב להבין אחרת לא יוצא יד״ח, ואם קורא בלשון הקודש שיוצא הגם שלא מבין היות והוי לשון בעצם, אולם חייב להיות בעל יכולת הבנה שאחרת הוי שמלמל בעלמא), וקטן חסר את יכולת ההבנה הנדרשת ולכן לא מהני. אולם הדלקת הנר הינה פעולה טכנית ללא הבנה וגם קטן יכול לעשותה בשלמות ולכך גם יהני להוציא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הצטרף גם אתה לדיון

גם אתה רוצה להיות פעיל בקהילה שלנו?

לענות על שאלות להציף סוגיות ודיונים?