'וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה' (שמות יח, ז)
נחלקו הפוסקים להלכה האם השיעור של "תוך כדי דיבור" הוא שלוש תיבות כשיעור אמירת "שלום עליך מורי" או ארבע תיבות כשיעור אמירת "שלום עליך מורי ורבי".
דעת הט"ז (או"ח סי' ר"ו סק"ג) השיעור הוא ד' תיבות. ואילו דעת המג"א (שם סק"ד) השיעור הוא ג' תיבות. [ועיין בזה בפמ"ג שם מש"ז סק"ג].
ובמשנה ברורה (סי' קכד סקל"ד), לעניין העונה אמן אחר המברך שיש לענותה בתוך כדי דיבור מסיום הברכה, שאם לא כן הרי היא אמן יתומה, מביא את שתי הדעות הנ"ל, ללא שמכריע כמי מביניהם.
והנה, במשנ"ב (סי' רו סקי"ב) לגבי הדין שלא יפסיק בין ברכה לאכילה (שו"ע שם ס"ג) פסק שהשיעור הינו שלוש תיבות. ובשעה"צ (סק"י) כתב שזהו כדעת רוב האחרונים שלא כדעת הט"ז.
וכן פסק במשנ"ב (סי' תפ"ז סק"ד) לגבי תפילת יום טוב, שפסק השו"ע (שם ס"א) שאם סיים בברכה אמצעית של שמונה עשרה "מקדש השבת" במקום "מקדש ישראל והזמנים", שאם תיקן בתוך כדי דיבור יצא, וביאר המשנ"ב ששיעור תוך כדי דיבור היינו ג' תיבות.
יתירה מזו, בשער הציון (שם סק"ג) תמה על הפרי מגדים היאך פסק שהשיעור הוא ארבע תיבות, בניגוד לרוב הפוסקים (בסי' רו) שהכריעו שלוש תיבות. וכן הכריע המשנ"ב (סי' תקפב סק"ז) לגבי הטועה בעשרת ימי תשובה וסיים "הא-ל הקדוש" במקום המלך הקדוש, שניתן לתקן בתוך כדי דיבור, ששיעורו שלוש תיבות.
אכן במשנ"ב (סי' רס"ז סק"ט) פסק לעניין ברכת השכיבנו, שמי ששכח בליל שבת וסיים "שומר עמו ישראל לעד", בידו לתקן ולומר "הפורס סוכת שלום עלינו" ובלבד שיעשה זאת תוך כדי דיבור, ששיעורו ארבע תיבות [כדי שיעור אמירת "שלום עליך מורי ורבי"].
וקשה מהו החילוק:
בין: דין "אמן יתומה" דלא הכריע המשנ"ב בין השיטות השונות לעניין שיעור "תוך כדי דיבור" האם הוא זמן אמירת שלוש תיבות "שלום עליך מורי" או זמן אמירת ארבע תיבות "שלום עליך מורי ורבי".
לבין: דין הפסק בין ברכה לאכילה או המתקן תפילתו ביום טוב ממקדש השבת למקדש ישראל והזמנים או המתקן ברכת האל הקדוש להמלך הקדוש שפסק כי שיעור הפסק של "תוך כדי דיבור" הוא בשלוש תיבות.
לבין: מי ששכח בתפילת ערבית של שבת וסיים את "ברכת השכיבנו" ב"שומר עמו ישראל לעד" שיכול לתקן תוך כדי דיבור ל "הפורס סוכת שלום" ובזה פסק המשנ"ב ששיעור תוכ"ד הוא ארבע תיבות.